בקתת עץ בקולורדו עוצבה על ידי תום פילציה

כריסטין פיטל: בואו נציב את הסצנה. אני יכול לדמיין שאני יושב בסלון הזה, מול אש שואגת.

פיליציה תום: שלג נופל בחוץ, ואתם נמצאים בהרים, שוכנים בבקתת העץ החמימה הזו מאוד מוקפת בעצי אספן. זה שקט ושלו ואתה מרגיש רגוע לחלוטין.

אני אף פעם לא רוצה לעזוב. איפה בדיוק אנחנו?

וייל, קולורדו. זה בית סוף שבוע למשפחה שגרה בבולדר. הם יוצאים לכאן כדי להיות יחד וליהנות מסקי, מזחלות וסנובורד. רכיבה על סוסים בקיץ: יש חווה בהמשך הדרך עם סוסים רועים בערסות.

נראה כי בתי עץ הם עם קלישאות מעוטרות מסוימות - קרניים, נברשות גלגלים, שמיכות הודיות. איך התמודדת עם זה?

השתמשנו בהרבה דברים שהיית מצפה לראות - אחרי הכל, הלקוחות לא בחרו בקתת עץ בטעות, ורצינו לכבד את המסורת. יש כרית עשויה שמיכה של נאוואג'ו על אחת מספות הסלון, אבל היא מוקפת בכל מיני דברים המראים שהמשפחה טיילה בעולם - אטאטר צרפתי, קים טורקי, תוף גשם אינדונזי המשמש כצד שולחן. זה לא רהיטי תא עץ טיפוסי. רצינו לקחת טרי. הבית נבנה בשנות התשעים, ואנחנו הקלנו את בולי העץ וייפחנו את רצפות האבן בכדי להיפטר מכל גימור. זה נראה יותר טבעי, והמקום כולו מרגיש צעיר יותר, נקי יותר, פריך יותר.

איך גרמת לסלון הענק להרגיש כל כך נעים?

זה התחיל עם הספה הגדולה באמת, שישבה על בסיס עץ שמנמן. זה מאריך את המרחב. ויש לפנינו האח עות'מאנית גדולה ומצופה, אבל לכל השאר יש רגליים, אז יש לך איזון זה של חתיכות קלות וכבדות. ואז כל המרקמים האלה נכנסים לחימום הכל. שטיחים שכבים על הרצפה. העות'מאנית מרופדת בקטיפה של מוהיר, ושני כסאות מכוסים בפרווה - שום דבר נעים יותר.

מקבץ שולחנות הקפה הזה הוא רעיון נהדר.

שולחן אחד בלבד לא יכול היה לעגן חדר בגודל כזה, אלא אם כן הוא היה מונוליטי, ואז הוא יתמודד עם האח. אז השתמשתי בזוג שולחנות קפה מתכתיים, מקוזזים, ושילבתי אותם עם שני שרפרפים שרף יצוק - אני אוהבת את כפות הרגליים החיות הנהדרות האלה ואת הניגוד של כהה ואור. זה סידור רופף שמרגיש גמיש ורגוע. אם אתה רוצה לדבר עם מישהו ליד האח, פשוט הרים שרפרף.

ולא התעלמת מכל החלל הזה למעלה - מילאת אותו בנברשת המושלמת.

זה עשוי מענפים, היישר מהיער. אני אוהב איך זה די דליל ועדין, מחוספס אך אלגנטי בו זמנית. זה נייר כסף נחמד לכל הקורות הכבדות ולאבן. זה גם מוריד מעט את התקרה הגבוהה. צבענו את התקרה חומה כדי להשוויץ בקורות השזורות, וזה גם גורם לחדר להרגיש אינטימי יותר.

מה הניע את הכחול קובלט במטבח?

זה יותר כיף. רצינו שהמטבח הכפרי שלהם יהיה שונה מהמטבח העירוני שלהם, אז בחרנו בטווח ויקינג כחול קובלט ואז שילבנו צבע צבע כך שיתאים. יש פינת ישיבה עם ספה מכוסה קילים, שולחן ארוחת בוקר שהוא בעצם לוח עבה של עץ גולמי, ואח מתכת מודרנית שחורה - זה הרגע הסקנדינבי שלי משנות השבעים. הכסאות הם גם סקנדינבים וינטג '. זה המקום בו היית נמצא בבוקר, מכורבל עם כוס קפה, יושב בשמש. אני תמיד רוצה פינת מגורים אמיתית במטבח, ולא רק כסאות בר באי, כי כאן כולם הולכים להסתובב.

ואז אתה הולך אמריקאי מוקדם ליד שולחן האוכל, עם ספסלי ווינדזור בנויים לשניים.

ידעתי שהילדים ירצו אותם, אבל גם מבוגרים מגיבים להם. אתה מרגיש באופן אוטומטי יותר ידידותי כשאתה חולק מושב. אורכו של השולחן הזה הוא מטר וחצי והוא יכול להפוך לחברות במהירות אם היית מסתכל בחדר מלא כיסאות.

איך הצלחת לערבב כל כך הרבה תרבויות ותקופות ולגרום לכול להרגיש כאילו הוא שייך?

רציתי שהבית יהיה תוסס, אקלקטי ועולמי כמו הבעלים. לאן שלא תסתכלו, אתם רואים משהו מעניין וזה מרגיש גם נכון למה שאתם חושבים שבית כזה צריך להיות. לחומרים הטבעיים יש תחושת אותנטיות. הם מתייחסים לנוף ועוזרים לתת לחדרים תחושת מקום. זו בקתה ביער. זה כפרי. אבל כפרי לא בהכרח אומר מיושן. הלכתי על תחכום, בהירות ופשטות.

ונגיעה של פנטזיה - כמו קיר העץ והשמים בתקרת חדר השינה.

רציתי שהילדים ירגישו כאילו אין גג למעלה והם ישנו בין העצים. דמיין כמה זה נהדר.

סיור בבית המלא וקבל פרטים נוספים כאן »

סיפור זה הופיע במקור בגיליון דצמבר 2015 / ינואר 2016 של בית יפה.