אני אהיה כנה: אני לא זוכר את הפעם האחרונה שניקיתי את התנור שלי לעומק. יש לי המון תירוצים: יש לי שני ילדים קטנים; אנחנו לא משתמשים בתנור שלנו זֶה הַרבֵּה; אני שונא את ריח הכימיקלים במקום שאני מבשל את האוכל שלי; פשוט אין לי זמן. בנוסף, כשאני משתמש בתנור, אני בדרך כלל משתמש במחבתות, אז מה זה משנה אם הקירות מלוכלכים?
ובכן, אתמול בערב, בישלתי פיצה קפואה והבנתי עד כמה נתתי לתנור לקבל מגעיל. עשיתי את המחקר שלי ו חיפשתי את השיטה הכי קלה שיכולתי למצוא, כזה שגם לא קורא לניקוי תנורים או לתכונה של ניקוי עצמי. מה הייתי מוצא? מרחץ אדים של חומץ ומים.
אם אי פעם אדה קערת חומץ או מיץ לימון במיקרוגל שלךאז אתה כבר מקבל את ההנחה של טריק הניקוי הזה. ביסודו של דבר, הפתרון אמור להתחמם מספיק כדי ליצור קיטור חותך שומן בתוך התנור, מה שהופך את הלכלוך על המשטחים לקל יותר לנגב. החשיבה שלי: אם זה חוסך זמן ושומר על המטבח שלי להריח כמו שריפת כימיקלים, אני בפנים.
לצערי, זו לא השיטה היעילה ביותרלניקוי תנור. ראשית, 350 מעלות בהחלט לא היו מספיק חמים. אחרי יותר משעה של המתנה, הפיתרון כמעט לא אדים, אז העליתי את החום ל 375 מעלות.
אפילו ב 375 מעלות הופתעתי מאיך קטן אדים שנבנו בתנור, ועדיין הכתמים העקשניים אפויים. אפילו דלת התנור, שלדעתי תהיה מושפעת ביותר מכמות האדים הקטנה שראיתי, דרשה מומנט הרבה יותר ממה שהייתי רוצה. בהחלט הייתי צריך לעשות כמות הגונה של עבודה נוספת עם משחת הסודה לשתיה כדי לסיים את העבודה.
היה בונוס לא צפוי אחד, עם זאת: בתבנית האפייה בה השתמשתי היו כמה משמעותי גונק אפוי. זו אותה מחבת בה אני משתמש כדי לתפוס טפטפות גבינה חמה כשאני אופה פיצה קפואה, ובאמת, ויתרתי על כל התקווה שאשתמש אי פעם במחבת הזו לכל דבר פרט לבניית גרוטאות.
כשאני הלכתי לזרוק את תמיסת החומץ-מים החמים לכיור, לא האמנתי למראה עיניי. הזבל לגמרי החליק! הייתי צריך לעשות מעט קרצוף אור עם ספוג רטוב, אבל המחבת הייתה בעצם טובה כחדשה כשסיימתי. אמנם לא אנסה לנקות את התנור עם אדים שוב, בהחלט הייתי משתמש בשיטה זו בעתיד להסרת לכלוך עיקש מכלי האפייה שלי.
אשלי אברמסון
תוֹרֵם
אשלי אברמסון היא הכלאה של סופר-אמא במיניאפוליס, מינסוטה. עבודתה, שהתמקדה בעיקר בבריאות, פסיכולוגיה והורות, הוצגה בוושינגטון פוסט, בניו יורק טיימס, באלור ועוד. היא גרה בפרברי מיניאפוליס עם בעלה ושני בנים צעירים.