אנו בוחרים מוצרים אלה באופן עצמאי - אם אתה קונה מאחד הקישורים שלנו, אנו עשויים להרוויח עמלה.
לטוב ולרע, המגיפה שינתה אנשים, כולל איך הם מתלבשים ומציגים את עצמם. יש אנשים שחיו פעם במכנסי ג'ינס לא יכול לדמיין לקפוץ לתוכם. אחרים שהתאפרו מדי יום ביומו יכולים כבר לא מוטרד. ואז יש לי: אישה שהתגאה בכך שהיא סוג מסוים של "אופנתי" - כזה שבו נעליים כמו קרוקס לא שימשו שום מטרה - ועכשיו, לא יכולה לדמיין את הארון שלה בלעדיהן.
כן, קרוקס, הקצף המושך את תשומת הלב שאנשים לובשים בגאווה או באופן מאוד מאוד אירוני. מייסדי החברה למעשה רכשה את עיצוב הנעל מחברה קנדית בשם Foam Creations לאחר שראו זוג בטיול הפלגה באיים הקריביים, והחליטו שהם רוצים לשפר את עיצובו ולייצר את הנעל כ נעל שייט.
קדימה מהירה כמעט 20 שנה אחר כך - שלא לדבר על שיתופי פעולה של ידוענים, כמו גם ריפים בנושא מאת מותגים כמו בלנסיאגה - וקרוקס נמכר 720 מיליון זוגות נעליים בלמעלה מ 90 מדינות. הם לא רק לשייט, הם לגינון, ללכת לחנות ואפילו סתם להסתובב בבית. אנשים מכל הדורות מתנדנדים בקרוקס, בעיקר בגלל שהם פשוט כל כך נוחים וצבעוניים. הן גם מאושרות על ידי רופא: הנעליים הוסמכו על ידי מועצת הארגונומיה האמריקאית והאמריקאית האגודה הרפואית הפודיאטרית על היתרונות הרפואיים שלהם, מכיוון שקצף הנעל יוצר את עצמו בפני הלובש רגליים. הנסון, מייסד החברה, התגאה בכך שמה שנעליים שלהם "
חוסר ערך אסתטי, הם מפצים על היתרונות הטיפוליים.”למרות זאת, אנשים התלבטו בנעליים במראה שלהם יותר מאשר באישיותם. האם קרוקס עושה קאמבק?האם הם תמיד היו מגניבים?האם אני חולם, או שקרוקס באמת חמודים? תפיסה היא מציאות, וחודשים של פקודות שהייה בבית יכולות לשנות את הדרך בה האדם רואה את העולם. אני צריך לדעת: לאורך המגפה, בקושי היה לי רוחב הפס להחליף את פיג'מת הלילה שלי לפיג'מה בשעות היום, שלא לדבר על לנעול זוג נעליים. זה היה כשהתחלתי לשנות את המנגינה שלי על קרוקס.
בסוף קיץ 2020 שקלתי לקנות זוג קרוקס לאחר שהבנתי שאני לא חוזר לעיר ניו יורק בקרוב. הנעליים הידועות לשמצה ישבו בעגלה שלי חודשים לפני שנכנעתי סופית ואישרתי את ההזמנה שלי באוקטובר. רכישת זוג הרגישה בהתחלה צעד בכיוון הלא נכון, הרחק מהניו יורקר האופנתי שהייתי. ואז הבנתי שהחיים שלי השתנו בכל כך הרבה מובנים, לא הייתי ממש בטוח מה הכיוון "הנכון" יותר - ואולי הם בכלל לא היו כמו שחשבתי שזה קורה.
המעבר חזרה לבית הפרברי של הורי בניו ג'רזי שינה את צרכיי היומיום, ובתורו, את שלי חוש של סגנון - לא היה לי כוח ללבוש זוג מגפיים חמודים בכל פעם שהייתי צריך לצאת בתוכי חָצֵר. אחרי חודשים וחודשים שביליתי את רוב ימי בביתי, יציאה מהדלת הרגישה כמו מטלה, ויציאה החוצה להשלמת מטלה... תשכח מזה. משימות פשוטות כמו קבלת דואר היו מסע מייבש במוחי. שביל הגישה של הורי ארוך ולעתים קרובות מרגיש כמו קילומטר משם בכל פעם שאני צריך לגלגל את פח האשפה עד השוליים או בחזרה למוסך. אם הייתי צריך לצאת מהבית - בין אם הייתי צריך לקחת מרשם או ללכת עם הכלב - לנעול זוג נעליים היה מכשול נוסף.
קרוקס ביטל בהצלחה את המכשול הזה. עכשיו, אני משאיר את הקרוקס שלי במוסך אז אני כבר מחוץ לדלת לפני שאחליק לתוכם בצורה חלקה. אני לובש אותם גם להרבה פעילויות, כולל ללכת לחנות, לטייל עם הכלב שלי בשכונה ולצבוע בחצר האחורית שלי.
מעולם לא שקלתי ללבוש קרוקס לפני כן כי הם לא שימשו מטרה על מדרכות בטון ו רחובות מלט, אך המגיפה אילצה אותי לצאת מהעיר ולמצוא את רגלי שוב פרברים. לאחר שחזרתי לניו ג'רזי, חשבתי שאני מאבדת אט אט חלק מעצמי מכיוון שהפסקתי להביע את עצמי דרך האופנה שהכרתי, כשבאמת, פשוט ניסיתי להבין אילו בגדים הכי מתאימים לחדשים שלי סביבה. בעלות על זוג קרוקס אפשרה לי להבין שאני לא הופך לאדם אחר - הייתי פשוט צריך ללמוד איך לתמוך בעצמי בצורה הטובה ביותר ו את הרגליים שלי בזמן הזה.
גיליתי גם שאצור תלבושות מרוכזות לעתים קרובות על איזה זוג שאני לובשת, ובכך הופך את ההטיה הישנה שלי כלפי קרוקס לאמירה אופנתית. היום יש לי זוג מלון קרוקס, קרוקס הדפס תות, ו זוג סחלבים עם הפלטפורמה הכי נוחה שחוויתי. ואפשר להגיד שאני גיורת מוחלטת: כל כך התרגשתי לקבל את הזוג האחרון, שמיד אחרי שהגיעו, התחפשתי, הסתפרתי, ואפרתי לצילום קטן בחצר ביתי.
אפילו לחשוב על לבישת קרוקס גורם לי להתרגש לצאת מהדלת, להיות האני הכי טוב שלי ולחיות את חיי הכי טובים. אחותי אפילו קנתה לעצמה זוג לאחר שלוותה את שלי בכל פעם שהייתה צריכה לקחת חבילה בחוץ. לאחרונה, ענדנו את הקרוקס שלנו יחד בטיול חוף בוקר קר וצילמנו את הנעליים המקסימות שלנו על החוף.
לא הייתה לנו סיבה להתבייש מהנעליים שלנו - הרגשנו שמחים וחופשיים בהן. קרוקס אפשרו לי ליצור מערכת יחסים חדשה ומופלאה לתפקוד הבגדים. בתורתי, אני מרגיש יותר נוח ומוטיבציה מתמיד להביע את עצמי ולדאוג לצרכי היומיום שלי.
