חודש אחרי שהתחתנו, בעלי ואני ישבנו והיה לנו פְּגִישָׁהעל כסף. בדיוק עברנו את המפרק הכספי אחרי חודשים של הוצאות בלתי צפויות של הרגע האחרון, והיינו מוכנים לחזור למסלול. אחרי שגללתי על הרגלי בילוי של מספר חודשים ודיברנו על מה שגילינו, בעלי ו לאחר מכן עבדתי על תקצוב לחודש הקרוב, כמו גם על כמה יעדי חיסכון אישיים ומשותפים עבור עתיד. מתוך גחמה, הצעתי גם לחשב כמה הוצאנו על משלוח אוכל עד כה באותה השנה. ידעתי שהמספר יהיה גבוה, אבל המספר הסופי (בארבע הספרות) היה קצת יותר מפתיע.
למרות שניסיתי לחיות בכוחי כמבוגר, הביקורת הייתה אולי הפעם הראשונה שהסתכלתי מעבר לאותה תמונת מצב יומית של חשבון הצ'ק שלי וכלפי התמונה הגדולה. תמיד ראיתי את עצמי יציב ועצמאי למדי בכל מה שקשור לכסף, ולמזלי לא גייסתי חובות בכרטיסי אשראי, חסכתי כסף מכל משכורת וחייתי בתוך יכולתי. (כמובן שהביטחון הכלכלי שלי נובע גם בין השאר מגורמים אחרים, שחלקם הם ענייני זכות: יש לי שותף לחלוק איתו הוצאות, חובות סטודנטים מינימליים והורים שתמכו בי בכל המכללה.)
ידעתי את היסודות לגבי חשבון הבנקאות שלי, אבל היסודות היו בֶּאֱמֶת לא מספיק אם הייתי רוצה לחסוך יותר כסף בעתיד תמורת תשלום מקדמה על הבית. הגיע הזמן להתרכז כשמדובר בכסף, והבנתי
חודש "ללא קנייה" תהיה דרך טובה להתחיל.אם כי שמעתי על הרעיון של חודש ללא קנייה (או שנה ללא קנייהלפני כן, מעולם לא חשבתי שמשהו כה מחמיר יכול לעבוד על חיי. לא יכולתי לדמיין שבועות בלי לקנות מצרכים. למעשה, לא ידעתי איך זה בכלל אפשרי. וחוץ מזה, הייתי שואל את עצמי, האם לא אוכל לעצמי לחסוך כסף בלי לשים את עצמי במשטר כל כך קפדני? עם זאת, ברגע שעשיתי מחקר קטן גיליתי שרוב החודשים ללא קנייה אינם אומרים לבזבז כסף בכלל, אלא לקנות רק יסודות, בנוסף לחשבונות מפתח, כגון דמי שכירות וכרטיסי אשראי.
החלטתי שמבחינתי, tלדבריו, הכללים של חודש ללא קנייה פירושו שהדברים היחידים שהייתי מוציא עליהם כסף הם מצרכים שבועיים ומתוקצבים ועלויות בריאות (טיפול, רפואה וכו '). פירוש הדבר היה לאכול בחוץ, לא לעשות קניות וללא רכישות אקראיות. היוצא מן הכלל היחיד לכך היה אם היה לי כרטיס מתנה מאיזשהו מקום (אם כי אם אתה רוצה להיות קפדני במיוחד, אתה בהחלט יכול לבטל את האזהרה הזו). ניסיתי גם להיכנס לאתגר הזה בגישה של סקרנות, ואמרתי לעצמי שאם אני מרגיש שאני באמת צריך לקנות לא חיוני או שהייתה חוויה מסוימת שהייתי מצטערת שאומר לה לא, אני לא מקפח עצמי. החלטתי גם להתחיל את האתגר שלי ב -1 ביוני, כמה שבועות אחרי שבעלי ואני חזרנו מירח הדבש שלנו. אמרתי לעצמי שאשתמש בשבועות שקדמו לבעיטה הזו, אני אקל על הפרויקט פשוט על ידי הוצאות פָּחוּת. זה התגלה כדבר המועיל ביותר שעשיתי לאורך כל הניסוי.
ראשית, ניסיתי לשבור את אחד מהרגלי ההוצאות הגדולים ביותר שלי: רכישת קפה מחוץ לבית בנוסף להכנתו בבית. אני כל כך אוהב קפה שאני אף פעם לא רואה את עצמי מוותר לצמיתות על ההרגל הזה, אבל הפגישה הכספית שלנו גרמה לי נוכח שהרגשתי לעצור ליד בית הקפה המקומי שלנו כל יום, בין אם אני באמת רוצה את הקפה או שלא. ידעתי שזה מצטבר, אז רכשתי מבשל קר בכמויות גדולות ו כוס נירוסטה לשימוש חוזר שמחקה את תחושת הכוס שקיבלתי בבתי קפה כדי לעזור להרגלי החדש להישאר.
לאחר מכן, בעלי ואני התחייבנו רק להזמין אוכל שיועבר פעם בשבוע במקום פעמיים-שלוש בשבוע. לבסוף, שמנו את עצמנו על תקציב מכולת והקדשנו סכום כסף ספציפי למצרכים בכל שבוע על סמך מתכונים שתכננתי לשבוע הקרוב. לפני כן נסענו לחנות אחת לשבוע, אך ללא שום תוכנית אמיתית. בכל פעם, בסופו של דבר הוצאנו יותר ממה שהיינו צריכים, ובזבזנו אוכל בטווח הארוך.
שלושת השינויים האלה לבד עזרו לי להיכנס לחשיבה של ביקורת אינטנסיבית לגבי אופן ההוצאות שלי. מהר מאוד מצאתי את עצמי חושב על דרכים אחרות בהן אוכל להוציא פחות, כמו לארוז חטיפים לנסיעה כדי שלא דחפתי לקנות אותם בשדה התעופה. התזוזות המעטות הללו בהוצאות לא הקלו על חודש ללא קנייה, אך הן כן הרגישו אותו הרבה פחות צורמים.
בשבוע הראשון של החודש ללא קנייה, החידוש המשיך אותי להמשיך. צפיתי כמה כסף אני חוסך וזה הרגשתי מרגש. אבל שמתי לב גם לדברים אחרים, כמו כמה מצאתי את עצמי משתוקק ל דחף דופמין רגעי שמגיע עם קניית משהו חדש בכל פעם שהרגשתי חרדה או קצת עצוב - אבל לא ממש מתייחס לרגשות שלי.
בשבוע השני הרגלי ההוצאה הכפייתיים שלי התבררו יותר ויותר. בכל פעם שהיה לי דחף לקנות משהו, נאלצתי לשאול את עצמי אם הדבר הזה שרציתי להוציא עליו כסף בֶּאֱמֶת שירת אותי. האם באמת הייתי רוצה את השמלה הזו בעוד שבוע? האם קהות עם משלוח מול הטלוויזיה באמת תרגיע אותי יותר מבישול ארוחה? האם היה לי משהו מהיר, קל ומנחם דומה שיכולתי להכין ממה שהיה לי במקרר? מה באמת עשיתי צוֹרֶךואילו רכישות השתוקקתי להגברת סרוטונין מהיר? מה היה שווה את זה?
כשהתחלתי לשים לב לעצמי שאני רוצה לקנות דברים יותר ויותר, הקפדתי לאורך כל החודש לשמור רשימת ריצה של פריטים שרציתי לקנות. בהתחלה זה היה כדי להזכיר לעצמי לקנות אותם לאחר סיום החודש, אך בסופו של דבר זו הפכה להיות דרך לראות כמה מהר איבדתי עניין ברובם. התראה על ספוילרים: כבר שכחתי כמחצית מהדברים ברשימה שלי לגמרי. החצי השני הוא דברים שעכשיו אני יודע שאני מעוניין ברצינות להחזיק בהם, ואני מרגיש טוב עם השקעה של כסף בהם.
במהלך ארבעת השבועות שבהם הוצאתי כסף רק על מצרכים חיוניים, הייתי צריך לקנות דברים, כמו טיפות שיעול ותרופות ללא מרשם לצורך הצטננות בחזה. רכשתי גם בקבוק מים לאחר ששכחתי למלא פעם אחת את בקבוק המים הרב פעמי שלי בנסיעה בכביש וכרטיס של 5 דולר לחגוג את סיום דודי. ההוצאה הגדולה ביותר הייתה ארוחה ברגע האחרון ומשקאות במסעדה עם חבר שהיה באופן בלתי צפוי בעיר - מניעת עצמי אחר הצהריים הרגישה כמו הפסד יותר מלהוציא את כסף יהיה. אני לא מרגיש רע מרחוק עם אף אחת מהרכישות הללו, אבל החודש לימד אותי גם שניתן היה להימנע מכולן עם מעט תכנון ויצירתיות.
מה שהרכישות המעטות שעשיתי בחודש ללא קנייה לימדו אותי הכי הרבה זה כמה אני לא צריך לקנות דברים. ציפיתי שאחסוך הרבה כסף (כמעט פי שלושה ממה שחסכתי בחודש הקודם), אבל גם שאבזבז הרבה מהניסוי בתחושת קיפוח, שעמום או שלא התממש. ובעוד שהיו פעילויות שבהחלט פספסתי, היו עוד הרבה דברים שלא פספסתי בכלל.
תיארתי לעצמי שבתום החודש שלי ללא קנייה אמנה מחדש את הרגל שלי למשלוח אוכל להזמין פעם בשבוע אחר, אולי. עכשיו, אין לי שום כוונה להזמין אוכל באופן קבוע אם אוכל לעזור לו. נזכרתי שאני נהנה לנסות מתכונים חדשים, ואני מעדיף להתמזג על ידי אוכל במסעדה נחמדה, או על בגד שבאמת משמח אותי. יש לי גם את הזמן והזכות להיות מסוגל לבשל באופן קבוע, אז למה לא לאמץ את זה כמה שיותר? אני יודע שתמיד יהיו לילות שבהם בישול של משהו בעצמנו פשוט לא אפשרי, וכשזה יקרה, אני ארגיש אין בושה להזמין מהמסעדות המקומיות האהובות עלינו - אבל אני גם לא מצפה שזו כבר תהיה ברירת המחדל שלי לארוחת הערב.
אני גם מוצא את עצמי חושב אחרת על בגדים אחרי חודש ללא קנייה, וכבר לא מרגיש את הדחף לדחוף לקנות בגדים במהלך טיולים ביעד או בפגישות קניות מקוונות בשעות הלילה המאוחרות. למרות שאני לא מתכנן לוותר על רכישת בגדים חדשים לגמרי, סיעיתי מוחות בדרכים שונות להוציא פחות על ההרגל. התחלתי למכור בגדים ישנים בקביעות בפושמרק ולהשתמש בכסף שאני מרוויח לחתיכות אחרות שאני רוצה. אני גם מתכנן לעמוד בהרגל החודשי שלי לערוך רשימת ריצה של "רצונות" חודשיים ולהעריך בסוף החודש מה באמת כדאי.
הפעולה הזו של חשיבה ביקורתית על כל רכישה וקנייה היא, יותר מכל דבר אחר, הסיבה שחודש ללא קנייה היה הדבר היחיד הטוב ביותר שעשיתי אי פעם בכספי. בטח, הכסף שחסכתי הוא נחמד, אבל זה שינוי הלך הרוח שמרגיש באמת משפיע. ביליתי חודש לשאול את עצמי שאלות לגבי כל דבר שהיה לי את הדחף לקנות, ואני מתכנן לשאול את עצמי את אותן השאלות בהמשך, בין אם אני עושה חודש ללא קנייה ובין אם לא.
