שֵׁם:מדיסון ווטר, בעלה סקיילר, והגרייהאונד האיטלקי, וורן
מקום: בוסטון מסצ'וסטס
גודל: 2,100 רגל מרובע
שנים חיו ב: שנתיים בבעלות
מלבד ריהוט, החלל שלנו מלא בשלושה אישים גדולים: בעלי, סקיי; הגרייהאונד האיטלקי שלנו, וורן; ואני, מדיסון. כמו רובם, רצינו לקשט את הבית הראשון שלנו בסגנון ואיכות שלא רק יחזיק מעמד אלא גם יגרום לנו להתגאות. זה היה תהליך מאתגר ומעורר השראה, אבל בסופו של יום ארוך, זו הרגשה נהדרת לא להיות מסוגל לחכות להגיע הביתה. אנחנו בהחלט אוהבים את זה כאן.
כשזה מגיע לקישוט, האישיות של סקיי ושלי עושים פלאים כדי לאזן אחד את השני. אני נוטה להיות בעל החזון היצירתי בעוד שסקיי בדרך כלל מתמקדת יותר בפונקציונליות ובפרקטיות של העיצוב. בשבילי, השמיים הם הגבול אבל, למען האמת, שמיים הם הגבול במובנים הטובים ביותר. אני חושב שדוגמה מצוינת היא האגרטל הזה שמילאנו בקנים. רציתי למקם אותו בצד של השולחן הזה כי חשבתי שהוא נראה נהדר ומילאתי מקום ריק אפרורי על הקיר. הגישה המיידית של סקיי הייתה ללכת כלאחר יד ליד המפעל כמה פעמים. התברר שבעצם לא היה מספיק מקום לזוז מבלי להתחכך בו ולהזיז את האגרטל. מיותר לציין שלא שמרנו את זה שם. הדינמיקה הזו היא שבאמת עזרה להתמודד עם עיצוב הבית שלנו מכל זווית. התוצאה היא מרחב סופר עמיד וניתן למגורים להנאת הגור שלנו, החברים שלנו ואנחנו.
כדי להתחיל את הרפתקאות הקישוט שלנו, היו לנו רוב הרהיטים שלנו מהדירה הישנה. לאט לאט פרשנו לפנסיה, שיצרנו או החלפנו את החלקים שכבר לא נראו מתאימים. בעת רכישת הרהיטים החדשים שלנו, התמקדות גדולה הייתה רכישת פריטים עם אופי, או סיפור, וחיפוש אחר איכות שתאפשר לפריטים הללו להמשיך ולחלוק את הסיפור שלנו. דוגמה מצוינת לאחד מהחלקים הללו היא ה-Young Manufacturing Co. המשופצת המודרנית של אמצע המאה באזור המגורים שלנו. לא רק שכבר יש לו סיפור משלו מעצם גילו, הוא גם עבר שיפוץ במיומנות כדי להמשיך ולספר אותו. זה היה סוג של אישיות שאנחנו באמת מחפשים. הסיפורים האלה גם יוצרים שיחה מהנה כשאנשים שואלים אותנו על הקטעים האלה.
לצד חיפוש אחר נכסי ירושה מפסיקים להראות, ירשנו הרבה ציורים ותפאורה כשסבתי נפטרה. רובם נושאים השפעות חזקות מדרום-מערב ואינדיאנים. בהיותי מאריזונה, התרגשתי לערבב את הפריטים האלה בחלל שלנו. עם זאת, זה היה אתגר למזג את העיצוב המודרני, האקלקטי והדרום מערבי של אמצע המאה שלנו למראה אחד מגובש. כדי להשיג זאת, התמקדנו בלתת לפריטים הללו לעורר השראה בעיצוב החדרים שלנו במקום להכתיב את הסגנון הכללי. אני בטוח ששברנו כמה כללים בדרך, אבל זה בערך איך שעשינו את זה.
המטרה הסופית הייתה באמת לספר סיפור דרך הבית שלנו בלי שזה ירגיש מבולבל. רצינו להכיר בחיינו לפני שהכרנו אחד את השני, החיים המשותפים שלנו והחיים המשותפים שלנו בעתיד. זה היה באמת עניין של להשתמש במה שיש לנו, לקנות את מה שאנחנו אוהבים, ולהבין איך לגרום לזה לעבוד. הרבה ממה שהשתמשנו כדי לגרום לסיפור הזה לזרום היה צבע. זה היה מפתיע לגלות שאתה באמת יכול לערבב הרבה סגנונות בבית אם אתה נשאר מודע ואסטרטגי עם הצבעים שלך. כשאתה נכנס לבית שלנו, אתה נמצא במטבח ובאזור מגורים עצום של 60 רגל על 20 רגל. מנקודת מבט של קישוט, זה היה חיה. במקום להציף כל אחד מהקירות הענקיים האלה בצבע, השפרצנו נקודות עזות של צבעים על קירות החדר מחוץ לאזור המגורים. רצינו שהדלת של כל חדר תשמש מעין "מסגרת על קיר". זה באמת הסתכם לשאול "מה אנחנו רוצים את היצירה הזו (ה חדר) להיראות כמו מהסלון?" משם, שלפנו חלקים של צבעי הקיר הבהירים האלה לתוך הסלון באמצעות הדגשים ו טקסטיל.
תשים לב שכמעט בכל חדר בבית שלנו יש חוט של צבע שנלקח מהאחרים. יש אנשים שבטח חושבים שאנחנו מטורפים בגלל הצבעים העזים שצבענו את הקירות שלנו אבל הלכנו עם מה שאהבנו ואני חושב שזה מה שנותן את הזרימה שלו לבית.