שֵׁם:אריאנה רוווארד, בעלה מארק, ילדיהם לוט, סטין ודאן, וסיינט'ה החתולה
מקום: גורינכם, הולנד
גודל: 1,991 רגל מרובע
שנים חיו ב: שנה, בבעלות
הסיפור של אריאנה הוא סיפור של תקווה ועידוד, של מציאת דרך חדשה כשהישן הפך לבלתי עביר. לפני קצת יותר מ-10 שנים היא הייתה מורה בבית ספר יסודי. יחד עם מארק (שהוא גם מורה) נולדו להם שלושה ילדים. היא נהנתה ממשפחתה, מעבודתה המספקת ומחיי החברה העמוסים שלהם. ואז התרחשה טרגדיה ואריאנה נפגעה מדלקת מוח ויראלית, דלקת במוח. התמזל מזלה לשרוד, אבל ההשפעה הייתה כה גדולה שדברים לא חזרו להיות מה שהיו.
תקופת שיקום ארוכה החזירה לה את כוח השרירים, הדיבור ויכולת הקריאה. אבל השפעות מסוימות התבררו כתמידיות, ובסופו של דבר אריינה הוכרזה כלא כשירה להמשיך את עבודתה כמורה בבית ספר יסודי, אפילו במשרה חלקית. זה ממש כאב, אחרי שלימד במשך 23 שנים. "כמה אנשים חשבו שזה יהיה נהדר, לא צריך לעבוד יותר", אומרת אריינה, "אבל זה בהחלט לא היה המקרה. התגעגעתי לחומר - כלומר - ופשוט שנאתי אותו".
השנים שלאחר מכן היו קשות. בהתחלה היה אבל, על הדברים שפעם היו ולא ישובו. זה הפך בסופו של דבר לקבלה של הסטטוס קוו החדש, היכולת לוותר סופית על המאבק הנואש להשיב את מה שאבד. נקודת מפנה בתהליך הריפוי הרגשי של אריינה, כי זה אומר שהיא יכולה כעת להתמקד בכל מה שעדיין אפשרי במקום להתעכב על עניינים מחוץ להישג ידה.
למעשה, האחרון הוא לא ממש קטע מהנושא המרכזי. אריינה מפרטת: "אתה מבין, פתאום הייתי הרבה בבית. כמו כל הזמן. למרות שתמיד ראיתי את הבית שלנו כחשוב, עכשיו זה הפך להיות מכריע. אני באמת מאמין שבית חם ובטוח יכול לתרום לתחושת הרווחה של האדם. להקיף את עצמך בפריטים אישיים, יצירות שנעשו באהבה ובאומנות; סביבה שגורמת לך להרגיש בנוח מועילה לבריאותך הכללית."
הסגנון שלי: עצי סחף, תפוז, חומרים טבעיים, בית משפחה.
העצה הטובה ביותר: צור את הבית שלך לפי הדברים שאתה אוהב לעשות. בית זה לחיות בו: בשביל התחביבים שלך, ההרפיה שלך, בשביל הביחד. בקיצור, לשמחתך!
מקורות החלומות: לא מקור חלום, אלא יותר משאלה לעתיד: חדר משלי אני יכול לקרוא למרחב העבודה שלי.