שֵׁם:מליסה קריפ, הארווי מאט הסרט, והשותף לדירה, סשה
מקום: רובע 7 - ניו אורלינס, לואיזיאנה
סוג בית: דירת רובה ציד
גודל: 800 רגל מרובע
שנים חיו ב: שנה, השכרה
ספר לנו קצת (או הרבה) על הבית שלך ועל האנשים שגרים בו: אני גר ברובע השביעי בניו אורלינס עם הבלם המתוק שלי במראה ווס אנדרסון, הארווי, והשותף שלי לחדר, מוזיקאי מקומי שנולד וגדל. הבית הזה מאוד מיוחד עבורי כי זה היה חלום חיים שהתגשם. אני יליד קליפורניה אבל אהבתי את העיר הזו מרחוק לנצח (קירות חדר השינה של ילדותי היו שילוב של שבע עשרה צילומי ראש ופוסטרים של מגזין פופסטאר של ניו אורלינס). ברגע שהמגיפה הזו הכניסה לפרספקטיבה עד כמה החיים יכולים להיות יקרים וקצרים, החלטתי לקחת את הקפיצה ולעשות את הצעד האמיתי הראשון שלי מחוץ לגולדן סטייט. לא הכרתי אדם אחד או לאן אגיע, אבל בכל זאת, ארזתי את המכונית הקטנטנה שלי, דחפתי את הארווי למושב הקדמי, ויצאנו אל הלא נודע.
לא היה לי כלום בדירה ביום שעברתי לגור חוץ מהספה שהצלחתי למצוא בפייסבוק מרקטפלייס. התקרות בגובה 12 מטר של דירת רובה הציד הדהדו, אבל קולו של קו שני סמוך החזיק אותנו בדממה. בחלל עצמו יש אנרגיה רבה וטונות של אור טבעי. בעל הבית שלי שיחזר במחשבה את כל המאפיינים המקוריים כמו הפתחים, הרצפות והחלונות. אפילו המשטחים מגיעים ממעבדה מדעית של בית הספר שהיה חשוב לה. ואמבט רגלי טפר?! רשימת דלי חלומות פנימית מוחלטת!
כמעצב הפקה ומספר סיפורים ויזואלי, אני תמיד מחפש השראה באבסורד של היומיום. אני אוהב חפצים שמצחיקים אותי, גורמים לי לחשוב או מושכים בחוטי הלב הנוסטלגיים שלי. החלל שלי הוא שילוב של אוצרות חסכוניים ואוסף אביזרים מפרויקטים בעבר - מסכת פה ענקית על גבי ארונות המטבח, ג'אזי שיא פנים עצוב על הפטיפון, שיניים מנקרות נושכות כמה ביצים מקושקשות מזויפות, מסכת צרפתי משנות ה-60 על הקיר - הרשימה עוד ארוכה!
חילקתי את המרחב שלי כדי לשקף את ההיבטים השונים של האישיות היצירתית שלי. הסלון והמטבח הם קצת יותר גרפיים ויזואלית בעוד חדר השינה רך יותר. מבחינה סגנונית, אני נמשך לעולם הסוריאליסטי של אמנות הפופ משנות ה-60, אז פיזרתי את זה בשובבות - יחד עם כשרון אבסורדי וצרפתי - בכל הבית שלי. הצבע הוא סופר חשוב לי ומשפיע על מצב הרוח שלי, הארון שלי, ואפילו השיער שלי (התנדנדתי כחול, ורוד, אדום, בלונד וכו'), אז כמובן שהפלטה של הדירה הייתה צריכה להתאים.
תאר את הסגנון של הבית שלך ב-5 מילים או פחות: סוריאליסטי, נוסטלגי, מלא אביזרים, שובב, ארץ הפלאות
מהו החדר האהוב עליך ולמה? אני הכי אוהב את הסלון כי זה הדבר הראשון שאנשים רואים כשהם נכנסים לדירה. עיצבתי את החלל כך שישמש כמתחיל שיחה ויזואלית במפגש ואירוח של אנשים חדשים ומילאתי אותו בחפצים המשקפים את כל פינות המוח שלי - ומכאן הכרזה הענקית "חסר נשימה" מעל האח וכיסא היד הבוהק בצבע כחול קובלט ורגל הבובת מול אָח.
שולחן הקפה שלי מכיל כמה מספרי גפרורים וינטג' שלי, המועדפים פלייבויז, ספר עיצוב מבית Toiletpaper, ומגזין אמנות עם אחת הבמאיות האהובות עלי, אגנס ורדה, על הכריכה. מתלה המעילים מציג מכונת כדורי מסטיק מלאה בכדורי דיסקו, ובמדף הספרים יש כמה גלגלי עיניים מקרמיקה שמציצים החוצה מול וינטג' מהנה. ספרים כמו "אדם במקלחת" ו"הטכניקות המתקדמות של היפנוזה". כמו כן, האור הטבעי המטורף שנשפך כל היום הוא בהחלט חוֹלמָנִי. הייתי מסוחרר בפעם הראשונה שבעל הבית שלי הראה לי איך התריסים נכנסים עד התקרה ונפתחים לרחוב.
מכיוון שאני לא יכול לצבוע את המקום, אחד ה-DIY הראשונים שעשיתי היה ליישם את אותו טפט הדפס גרפי לקלף ולהדביק באח ובשולחן הקפה. השתמשתי גם בקשת הגדולה כדי ליצור מפריד חזותי בין הסלון והמטבח על ידי חיתוך מאות ומאות צורות בהשראת מאטיס. זה לקח נצח (וכמעט נפלתי מהסולם - אופס!), אבל אני ממש אוהב איך זה יצא.
מה הדבר האחרון שקנית (או מצאת!) לבית שלך? חזרתי מסיור פינוי במערב התיכון אחרי הוריקן אידה עם אוצר וינטג' מהמרתף של סבתא שלי. בסופו של דבר נסעתי צפונה כל הדרך למישיגן כדי לעזור לאמא שלי ולסבתא בת ה-90 לארוז את ביתה. היא גרה שם כל חייה, אז היו לנו אוצרות של חיים שלמים למיין לפני המעבר שלה. מספר המתכונים הראשון שלה בשנת 1950 ועד מראה זהב יפה ושטיח קלוע ביד מהדודה הגדולה שלי ועד ערימה כבדה של וינטג' חַיִים מגזינים - יש משהו מהטיול הזה בכל פינה בדירה עכשיו.
יש עצות ליצירת בית שאתה אוהב? צור עולם משלך! שלחו לעצמכם מסרים סודיים של אהבה ותמיכה דרך המרחב שלכם ובמה שתבחרו למלא אותו. בטח, אני יכול להשקיע במערכת סאונד טובה יותר, אבל אני אוהב לדעת שהרדיו על השיש במטבח שהשתמשתי בו לתקליטורים הג'אזיים שלי בתור ילד בכיתה ג' מנגן עכשיו את אותן המנגינות בתחנה המקומית (צעקה WWOZ!).
כמו כן, זה אולי נשמע טיפשי, אבל זה הבית הראשון שבו החלטתי למסגר כמה מהעבודות שלי כאמנות על הקירות (מכיוון שרוב היצירות שלי בסופו של דבר חיים באינטרנט). מהלך הסולו הזה בדק את כל התפיסות של מי אני. בימי שפל, היה נחמד להרים את העיניים ולראות חלק מהמוח הקטן והמוזר שלי ולהיזכר במשתפי הפעולה שאיפשרו את האמנות הזו. הניסיון לבנות קהילה יצירתית מאפס זה קשה, אבל לראות את התמונות האלה מזכיר לי שעשיתי את זה פעם אחת ואני יכול לעשות את זה שוב! אחד היצירות הממוסגרות האהובות עלי הוא היצירה הדיוקן העצמי בחדר האמבטיה שהיווה השראה למהלך שלי. צילמתי אותו בדירה שלי בשלבים הראשונים של ההסגר כשהבידוד אילץ אותי להסתכל פנימה ולהקשיב באמת לבטן שלי. השתמשתי בווילון המקלחת שלי כתפאורה (ותחפושת) כאילו דיברתי אל תת המודע שלי. זה אומר "אל תפחד. ענה לשיחה." בשבוע השני של חיי כאן, משורר רחוב בשוק פשפשים מקומי שאל אותי כמה שאלות ואחר כך כתב יצירה שבה היו המילים המדויקות של אותה יצירה מקורית. אז כמובן, השיר הזה גם עלה על קירות הסלון שלי כתזכורת שאני נמצא איפה שאני אמור להיות.
