גלול דרך פיד האינסטגרם של הסופרת והמשפיעה פאולה סאטון, @hillhousevintage, ותבחין בדפוס (או שלושה או ארבעה!). משובצים, טוויד וצ'ינץ, בתוספת פסטלים יפים והרבה שמלות בסגנון שנות ה-50, כולם חלק בלתי נפרד מהסגנון הכפרי האנגלי של סאטון. תמצאו גם קהילה נלהבת בטירוף שמצלצלת עם הערות כמו, "את הורגת אותי בכל פעם עם השמלות שלך," ו "התפאורה והשולחן הזה משמחים אותי כל כך!"
סאטון מתגוררת בבית ג'ורג'יאני מהמאה ה-19 בנורפולק, אנגליה, ומתעדת את נופי השולחן, סידורי הפרחים, ארון הבגדים והאנגלית הכללית שלה. קוטג'קור אסתטי כדי להדגים איך לקשט בתקציב עם ממצאים יד שנייה. "המדיה החברתית התחילה כדבר לעשות בזמן שחיפשתי קריירה חדשה וכדי למנוע ממני להרגיש בודד", אומר סאטון. "גיליתי שאני מאוד נהנית לכתוב, לצלם ולסטיילינג, כמו גם להתחבר ולשוחח עם חובבי פנים אחרים. זה התחיל בתמונות של הבית והכלב שלי. עם זאת, כשהתחלתי להראות את הפנים שלי ולהיות פתוח יותר לגבי חיי, הרגשתי שינוי עצום".
האישה מאחורי החשבון היא שמייחדת את סאטון מרבים מעמיתיה. "אני אישה שחורה בגיל העמידה מדרום לונדון במרחב מאוד מסורתי", אומרת סאטון. "יש מספר עצום של אנשים שחורים מוכשרים ויצירתיים מכל תחומי החיים בפנים בתעשייה, אבל בבריטניה בפרט, הם לא תמיד נראים או מנצחים כפי שמגיע להם להיות. המדיה החברתית בהחלט התחילה לשנות את זה לטובה, ורק בהיותי 'נראית', אני מקווה שמשחקת חלק קטן". היא מקפידה לציין את השינוי האמיתי הזה יגיע אם כי "כאשר האיזון יעבור מעבר לרשתות החברתיות ויתחיל להתרחש בחדרי ישיבות וברמת קבלת החלטות בתחומי פנים רב לאומיים גדולים יותר מותגים."
תכונה נוספת שהופכת את סאטון לייחודית ואת היל האוס לכל כך מושכת היא השמחה של סאטון בעבודה - א איכות שלא נעלמה מעיניהם של המוציאים לאור שלה (פינגווין בבריטניה וקלארקסון פוטר שֶׁל אַרְצוֹת הַבְּרִית). למעשה, כותרת המשנה לספרו של סאטון משנת 2021 "Hill House Living: האמנות של יצירת חיים שמחים"מספר לך הרבה על מה גורם לקהל של סאטון לחזור לעוד: היא שמה אושר ולב בעבודת הבית שלה. המשך לקרוא כדי לשמוע עוד על ספרה של סאטון וההשראות שלה.
פולה סאטון: מאוד נהניתי להסתכל על אמא שלי חיים כפריים מגזין, שהציג בתים כפריים המעוצבים בסגנון בית כפרי אנגלי של אנשים כמוהם קולפקס ופאולר. הם נראו אלגנטיים ועם זאת 'חיו', תמיד עם כמה כלבים, הרבה צ'ינטס דהוי, ולעתים קרובות עז צבע על הקיר - צהוב חלמון או כחול Wedgwood - עם ארכיטרבים לבנים גיר וארכיטקטוני פיתוחים. אפילו בגיל צעיר המראה הנעים והדהה הזה משך אותי.
גם אופנה מילאה חלק גדול בחיי, שבתורה, חידדה את סגנון הפנים שלי כך שיתאים לבגדים. מעילי טוויד וינטג', מכנסי רכיבה - אהבתי להתלבש עם אלמנטים מתקופות שונות.
עם זאת, הייתי נער בשנות ה-80, וזו הייתה גם תקופה של אינדיבידואליות ויצירתיות עצומה באופנה ובמוזיקה. אהבתי איך המעצבת ויויאן ווסטווד שאילה מהעבר (מחוכים, כובעי ג'ון בול, חצאיות קרינולינה וכו') כדי ליצור מראה פאנק מודרני, מה שבא לידי ביטוי גם בכיוון האמנותי של תצוגות המסלול שלה, שם היה כאן כיסא רפרודוקציה של לואי ה-16 או וינטג' נִברֶשֶׁת. נהניתי גם מהאיכות השמימית של קייט בוש ומההתייחסויות המוזיקליות שלה לספרות ולהיסטוריה. כל ההתייחסויות ההיסטוריות הללו הזינו את דמיוני ומילאו חלק במה שאני רואה כעת כיפה.
נ.ב: עדיין יש לי עין אחת על סגנונות וצורות רהיטים מהעבר. עיקול, סקאלופ או קבריולה יכולים להיות נצחיים, ואני תמיד נמשך לצורת נחש מישוש. אני מקבל השראה מבתים היסטוריים, מוזיאוני עיצוב, מבתי אופנה מסוימים, וכמובן, מה הרבה קריאייטיבים מעוררי השראה ומוכשרים במדיה החברתית - הן מעצבים מקצועיים והן חובבנים מדהימים דוֹמֶה.
נ.ב: אני אוהב אנשים שרתמו את הסגנון המולד שלהם ובנו מותג המבוסס על אסתטיקה חזקה, שאולי לא נראה מיידית כתואמת את רוח הזמן הנוכחית. לא תמיד מדובר על פנים; לפעמים יש קרוסאובר עם אופנה ואמנות. לפעמים זה אולי לא נראה כמו המעצבים או המותגים החדשניים ביותר, אבל כזה שלא מפחד לחקור את יופי של הסתכלות אחורה בזמן כדי ליצור אסתטיקה נצחית שיכולה לשבת לצד המאפיינים של המודרני עוֹלָם. מעל הכל, אני נמשך לבתים של אנשים. לרוב האופן בו המעצב מקשט מספר סיפור עיצובי יפה ומורכב אפילו יותר מהמותג עצמו.
נ.ב: 2021 הייתה שנה מרגשת להפליא. עיצבתי יחד קולקציית בגדי קפסולה ברורה, עבדתי עם כמה מותגים מדהימים, ויצרה את גינת המטבח שלי ואת שטח המשרדים שלי בגינה. עם זאת, ללא ספק הדבר המרגש ביותר היה פרסום הספר שלי: "Hill House Living: האמנות של יצירת חיים שמחים.“
נ.ב: המרדף אחר [שמחה] הוא מרכזי בכל מה שאנו עושים, כולל מערכות היחסים שלנו, הדרך בה אנו עובדים, וכיצד אנו רואים כל דבר בחיינו. החיים קשים, הרגשות שלנו מורכבים, ויש בעיות סוציו-אקונומיות, תרבותיות וסביבתיות שקשה להילחם בהן למרות המאמצים הטובים ביותר שלנו. אני כולי בעד להילחם למען עולם טוב יותר, אבל בשביל הבריאות הנפשית שלנו, החיים לא יכולים להיות רק במאבק. אם אנחנו יכולים למצוא אפילו את הדרכים הקטנות ביותר להזריק כמה דברים משמחים שגורמים לנו להרגיש חיוביים יותר בזמן שאנחנו מנווטים בכל השאר, אז זה יכול להיות רק דבר חיובי.
נ.ב: אני חושב שהדבר העיקרי שיש לי הוא השמחה הבלתי מעורפלת שיש לי להיות 'מעצב איטי', כלומר שלוקח לי זמן להרהר ולהבין באמת חלל ולמלא אותו רק בדברים שאני אוהב במשך פרק זמן לא נמהר. אני גם אוהב דברים ישנים, דברים יד שנייה, דברים וינטג' ודברים עם פטינה שחוקה בזמן. אני לא חלקלק או מודרני, ואני לא נוטה לעקוב אחר טרנדים. עם זאת, אני מאמין שאין דרך נכונה או לא נכונה לעצב את הבית שלך כל עוד אתה ומשפחתך מרגישים נוח ומאושרים מכך. ה'כלל' היחיד שלי הוא שאתה צריך להיכנס לבית שלך ולהרגיש מרומם מיד מהסביבה שלך.
נ.ב: יד שנייה זה לא אומר השני הכי טוב. שחיפוש השמחה והיופי בביתך אינו מאמץ קליל, אלא מאמץ שיש לחגוג אותו ולעודד אותו באופן פעיל. הבית שלך צריך להיות נווה מדבר של רוגע ושמחה המשקף את הטעמים האותנטיים שלך - ולא את הטעמים שאתה מרגיש שאתה צריך. לכולנו מגיעה הזכות להרגיש שמחים, בטוחים ומרוצים בין כותלי הבית שלנו.
שרה אוורט
עוזר עריכה
שרה היא עוזרת העריכה של Apartment Therapy. לאחרונה סיימה תואר שני בעיתונאות באוניברסיטת מיזורי ויש לה תואר ראשון בעיתונאות מאוניברסיטת בלמונט. עצירות כתיבה ועריכה קודמות כוללות מגזין HGTV, מגזין נאשוויל לאמנויות ומספר חנויות מקומיות בעיר הולדתה, קולומביה, מיזורי.