כשמסתכלים על מדפי הספרים שלי, אני מוטרדת מהשאלה הידועה לשמצה של קוראים וסופרים כאחד: האם אפשר אי פעם לקבל יותר מדי ספרים? באופן אישי, אני תמיד בחיפוש אחר מה שאני אוהב להציג בגאווה, אבל כשמה שאני אוהב מתחיל למלא סלים, לכסות את השולחן שלי וליצור מגדלים בפינות, אני יודע שהגיע הזמן להעריך מחדש. כדי לעזור לי למיין הכל, אשתמש בעצות של ארבעת המחברים למטה. המשך לקרוא כדי לראות כיצד הם מפרקים את מה, היכן ומתי ארגון הספר.
"אני מארגן את הספרים שלי לפי קטגוריות ואחר כך תת-קטגוריות: ספרות היא הכל ביחד, ובתוך ספרות יש מספר ספרים של אותו מחבר ביחד. שירה הכל ביחד ומאורגן על ידי הסופר. יש לנו מדף ספרים גדול למטבח, וכל ספרי הבישול שלנו מאורגנים לפי אזור או ז'אנר, ולאחר מכן לפי מחבר, כך שכל ספרי ניג'לה לוסון ו דיאנה הנריס ונייג'ל סלייטרס ביחד, כל ה- Chez Panisses שלי עם דבורה מדיסון שלי, וכל דורי גרינספאנס שלי באופים מַדָף.
קשה לשחרר ספרים - אשתי מעצבת ספרים ב-Random House, אז אנחנו טובעים - וכשאנחנו עושים תרומות שנתיות ל הספרייה המקומית שלנו למכירה השנתית שלהם (28 קופסאות, שנה אחת) עלינו להיזהר לא לקנות אותם בחזרה בטעות. זה קרה יותר מפעם אחת".
אליסה אלטמן, מחברת "ארץ האם""אני מנסה לקבץ ספרים לפי ז'אנר ולפי מחבר, אבל אני גם שונא שיש שני ספרים בגבהים שונים זה מזה, אז לפעמים זה לא מצליח. אבל באופן כללי, יש לי מדור זיכרונות ומאמרים, מדור בדיוני, מדור לקריאה ומדור מדע בדיוני.
מדפי הספרים שלי לא כל כך גדולים, ולמרות שאשמח לקבל את ספריית "היפה והחיה", זזתי מספיק כדי להבין כמה מבאס להעביר דברים שאני לא באמת צריך. אם אני לא אוהב ספר או לא חושב שהייתי משאיל אותו לחבר, אני בדרך כלל תורם אותו. אני ממעט לקרוא שוב ספרים, אבל אני שומרת את אלה שאני אוהב כי אני עדיין אוהב להסתכל בהם". - קייטי היני, מחברת "השנה שבה הפסקתי לנסות"
"פעם היו לי ספרי אלפביתי אבל ויתרתי על המערכת הזו לפני שנים, אז זה בעיקר אקראי. מדף הספרים במשרדי מאורגן על ידי ספרים חתומים, אנתולוגיה משלי, ספרים על כתיבה, מדף ספרים מאת או על וירג'יניה וולף, אנתולוגיות וכו'. הספרים היחידים עם האלפבית בדירה שלי הם אוסף ספרי הביקורת של ניו יורק.
אני שומר ספר אם אני יודע שארצה לקרוא אותו שוב או שיהיה לי אותו לעיון. לעתים קרובות אני נפטר מגאליות ברגע שאני מקבל ספר גמור בדואר. לפעמים קשה להודות שלעולם לא יהיה לי זמן לקרוא כל מה שאני רוצה!" -מישל פילגייט, עורכת "על מה אמא שלי ואני לא מדברים"
"אני ספרנית, מה שאומר שאני כל הזמן שוקל מחדש איזה מבנה ארגוני הכי מתאים לצרכים שלי. לעצמי (ולחברה שלי, כי עברנו לגור ביחד ומיזגנו את הקולקציות שלנו), מה שעובד כרגע זו מערכת של ארבעה גבוהים כונניות של איקאה. ספרות בספרות אלפביתית שוכנת בשניים מהם, כאשר סטיבן קינג נשלף כמדף משלו. יש לי גם שני מדפים לספרות קצרות ושני מדפי שירה, כולם ממוינים לפי צבע. ארון הספרים השלישי מכיל ספרי עיון, זיכרונות ומאמרים. ארון הספרים הנותר הוא מגוון: ספרים ישנים מהילדות, ספרי קלאסיקה וספרי וינטג' שאני אוהב אבל לא צריך על בסיס קבוע, ועותקים של הספרים שלי שגם אני לא צריך לראות.
דבר נוסף שלימד אותי שלימדתי אותי שביטול הבחירה של כותרות זה נורמלי וטוב. לפעמים ספרים כבר לא משרתים אותך כמו פעם, ואז אתה יכול לתרום אותם לספרייה, לחבר או אפילו לחנות ספרים משומשים. אני עובר על האוסף שלי כל כמה חודשים ומחליט לאיזה ספרים צריך ללכת. התהליך קל להפתיע: האם אקרא את הספר הזה שוב? אם התשובה היא לא, אז אני שואל מעקב: למה אני צריך לשמור אותו? גדלתי במשק בית שמנע ממני גישה לקריאה, אז לפעמים אני בוחר להיתלות בספרים מסיבה זו במקום צורך בספר עצמו. אם זה ספר שאני יודע שאני יכול להשיג שוב או להוציא אותו מספריה, הרבה פעמים שחררתי את הספר הזה. אם זה חתום על ידי חבר, אני שומר את הספר הזה! ככה אני מסדר הכל עכשיו, אבל מי יודע מה אני יכול לעשות הלאה? מדף הספרים שלי משתנה כל הזמן, וחבר, גם אני." - קריסטן ארנט, מחברת "עם שיניים"
