בכל פעם שעברתי דירה, לא משנה באיזו תקופה בשנה, השאלה הרצויה של אמא הייתה "איפה תשים את עץ חג המולד שלך?" עד כה, חג המולד היה החג האהוב עליה. תקופת החגים האחרונה הייתה הראשונה במקום החדש שלי, והראשונה שלי בלעדיה. עם כל קישוט שתליתי, הוצפתי בזיכרונות מאמא המתוקה שלי.
היא מתה בפתאומיות מתסחיף ב-2 במרץ 2021. כמה חברות יקרות החזיקו את ידי בכל זה, וניסו לעזור לי להבין את הבלתי מתקבל על הדעת. "החיים שלך השתנו לחלוטין ברגע זה ממש", אמר אחד מהם. הם צדקו.
בזמן המעבר באבל, מומחים ממליצים להימנע מהחלטות גדולות כמו שינוי כתובת שמגיע עם מעבר דירה. אבל, בגלל נסיבות משפחתיות בלתי נמנעות, לא הייתה לי ברירה טובה יותר מאשר לעבור דירה עד סוף החודש. למרבה המזל, ידעתי זמן רב את חשיבות הטיפול, ומיד עליתי של ד"ר ברילין מנגין לוּחַ שָׁנָה. היא עזרה לי לעבור אובדנים אחרים כמו גירושין והנעורים שלי - אחרי הכל אני בן 50.
הצטמצמות לדירה של 650 מ"ר, עם כל ארגז שפרקתי את האריזה. החוכמה של מנגין נשמעה נכונה: "לא משנה כמה גרועות הבחירות, תמיד יש לך ברירה. ויש כוח בבחירה הזו." היא, יחד עם מעגל התמיכה המהימן שלי, עזרה לי לנווט את הבחירה המשנתה את חיי במהלך ללא ספק השנה הגרועה בחיי.
אפילו המשימות הקטנות ביותר זעזעו אותי. לכן, כתיבת (לא הקלדה) רשימות מטלות מיקרו הפכה לטקס בוקר יחד עם רישום המחשבות שלי על אבל וצמצום. מחקרים מראים שיש חיבור לב-נפש דרך תנועת העט לנייר שפשוט לא ניתן להשיג מהקלדה או הכתבה. אבל, אפילו עם כל ההערות שלי בכתב יד, היו מקרים שסמכתי על מעגל התמיכה שלי כדי לעזור לתעדף את הרשימות האלה.
הטקסים האלה הפכו לחלק האהוב עלי ביום. "טוב שיש טקסים סביב אבל - דרכים שבהן אתה קשוב לאבל שלך בין אם זה יומן, הליכה או קרקע לטבע. דמיינו את עצמכם שמים אותו על מדף, או מעמידים אותו במקום כך שתוכל להניח אותו לפני שתעשה את הדבר הבא שאתה צריך לעשות", אמר מנגין. בכך למדתי למדר את האבל שלי כדי להתמקד בתנועה. "כל מה שאתה יכול לעשות כדי שזה יהיה כמה שיותר מוחשי. אבל, גם לדעת שזה לא תמיד יעבוד", היא הזכירה לי.
בואו נודה בזה. מעבר דירה מבאס, גם בימים הטובים ביותר. בימים שפשוט לא יכולתי לארוז או לפרק קופסה נוספת, לא עשיתי זאת. בכך שנתתי לעצמי חסד בהבנה שהאבל ממש חי בגוף, היו מקרים שבהם תנומה או טלוויזיה חסרת שכל היו התרופה הטובה ביותר.
המטפל שלי עזר לי ללמוד איך להתחבר לגוף שלי תוך כדי סריקה לאיתור מתח. כשהרגשתי מופעל על ידי אבל במהלך תהליך התנועה בפועל, אחת הדרכים האהובות עלי להימנע מלעלות ספירלה הייתה להניח שקית קרח על החזה שלי. מנגין הסביר שעצב הוואגוס, העובר מבסיס המוח לאורך כל הדרך דרך האיברים החיוניים של הגוף הבטן, ממלאת תפקיד חיוני במערכת העצבים הפאראסימפתטית אשר אחראית להרגעת הגוף לאחר טראומה של כל סוג.
עברה שנה מאז שיצא לי לדבר עם אמא בפעם האחרונה, לפחות באופן אישי. אני מתגעגע אליה כל יום. האבל הוא כעת חלק מסיפור חיי, שכולל אבלות על האובדן של מי שהייתי לפני אותו יום גורלי. חשוב לי שאעבור דרך כל התחושות כשהן מגיעות, עם תוקף ופרספקטיבה. "כשאבל הוא באמת ענק, אנחנו צריכים להיות אישיים עם האבל שלנו ופרספקטיבה תופסת את המושב האחורי", אמר מנגין באחרונה מוֹשָׁב.
אני לומד לכבד את הפרספקטיבה בחיי, אבל גם עם הצער האישי של אחרים. ובכל זאת, לא משנה נקודת המבט, השוואה לא תוביל אותי לשום מקום. לגבי הקופסה האחרונה של הדברים של אמא שעדיין יושבת אצלי בארון? זה לא פוגע בדבר, והוא יהיה שם כשאגיע לזה.
מליסה קורבין
תוֹרֵם
מליסה קורבין היא עיתונאית טיולים וקולינריה טנסי עם תיאבון לסיפורים של אנשים ומקומות שהופכים את העולם לייחודי. בהוצאת Food & Wine Magazine, Matador, Craftbeer.com, בין היתר, היא מאמינה שהדרך הטובה ביותר לשינוי חיובי היא לאהוב את הסובבים אותה ומעידה על התועלת האקספוננציאלית שלה. אתה אף פעם לא יודע לאן היא תגיע בפעם הבאה. אז תן לה לצעוק באינסטגרם @melcorbin.
