ישנה תופעה ידועה שגורמת לבהלה נרחבת בקרב תלמידי בתי ספר לרפואה בשלבים הראשונים של התוכניות שלהם. המכונה "תסמונת השנה השנייה", המצב מתעורר כאשר תלמידים מתעמקים בספרי לימוד ובהרצאות, לומדים יותר ויותר על המחלות והמצבים הבלתי ניתנים לחישוב שגוף האדם יכול לפתח.
מי יכול להאשים את התלמידים המסכנים האלה? אם הייתי משקיע 20 שעות ביום בלימוד כל הפרטים המבעיתים של הדרכים שבהן הגוף שלנו יכול להסתובב עלינו, גם אני הייתי קצת מבוהל! קוראים, אני כאן כדי לשתף שיש תופעה דומה שמטרידה כותבי דירות טיפול... או לפחות לִי.
אם אני נתקל ב- מאמר על טרמיטים, פתאום אני מקליד בטירוף "מדבירי שיקגו" במנוע חיפוש. אם אני מבחין בבריכת מים על הרצפה, המוח שלי מדלג מ"אה, הכלבה עקבה אחרי מים מהקערה שלה בכל המטבח." אני חושב, "יש לנו דליפה וכולנו הולכים לטבוע בו." וכשהעורך שלי ביקש ממני להסתכל על הרקע של בתי "דופלקס למטה" במרכז שיקגו, הייתי המום לגלות ש אני בעצם גר באחד ולא היה לי מושג!
לפני שאני צולל לתוך המאפיינים שהופכים דופלקס ביתי למטה, הנה רענון מהיר על דופלקסים באופן כללי. בין אם זה לצד זה או מוערמים אנכית, בתים דופלקסים הם יחידות רב-משפחתיות מאוחדות
. הם כוללים בדרך כלל כניסות ומוסכים נפרדים לכל דירה, ולעתים קרובות יש להם גם שטחים ירוקים נפרדים פרטיים.כסטודנט לרפואה עלול למשוך את הרופא המטפל הצידה ולשאול, "היי, האם עקיצת היתוש הזו היא בעצם צרעת?" שלחתי אימייל את המופלא שלי המתווך בשיקגו איימי וו שאישר את החשדות שלי. "כן, אתה גר בדופלקס למטה!"
לדברי וו, "באזור שיקגו, דופלקס למטה מתייחס בדרך כלל לדירה עם מפלס ראשי ורמה נמוכה יותר. המפלס הראשי הוא באופן טבעי מעל כיתה (במפלס הקרקע) והמפלס התחתון הוא מתחת לכיתה". בניגוד לשאר היחידות אצלי בניין, שלי הוא אחד מתוך שניים בלבד הממוקמים בקומה הראשית עם גרם מדרגות ביחידה המוביל למפלס תחתון נוסף מֶרחָב. בשיקגו ובמקומות אחרים, יחידות נמוכות אלה מומרות לרוב ליחידות גן כדי למקסם את מספר היחידות להשכרה. למזלי, הבניין שלנו לא עבר הסבה דומה זו.
כאשר לבנייני דירות יש כניסה ראשית ולובי בקומה הראשונה, היחידות התופסות גם את הקומה הראשונה מאבדות מקום משמעותי בתוכנית הרצפה שלהן ללובי המשותף. בשל כך, בעלי הבית היו בוחרים ביחידה זו לעצמם, ומתגוררים במפלס התחתון או במפלס הגן הפחות מושך לעתים, כמו גם בחלל הבונוס בקומת הקרקע.
כיום, רבות מאותן יחידות דופלקס שאוכלסו במקור על ידי בעלי דירות מושכרות או נמכרות לדיירים אחרים או ציידי בתים. "זהו סוג מאוד פופולרי של פריסה הנחשק על ידי קונים ובעלי בתים שנהנים לגור בדירה, אבל רוצים את החלל הנוסף", אומר וו. ולמרות שאלו פופולריים בערים כמו שיקגו, זה יכול להיות קשה למצוא מקום פנוי. "בגלל הפריסה, לבנייני דירות יכולים להיות רק יחידה אחת או שתיים דופלקס למטה", מציין וו. "זה גם מגדיל את הערך של יחידות דופלקס למטה."
היתרונות והחסרונות של מגורים בדופלקס משתנים ממשק בית למשק בית. מניסיוני, בית מסוג זה היה הגשמת חלום. אני ובן זוגי אוהבים שיש שתי קומות, וזה דבר נדיר וזכות בעיר. למרות שלעתים קרובות אנו שומעים רעש עמום מהשכנים מלמעלה, אנו יכולים לעשות רעש ככל שנרצה במרתף שלנו מבלי להפריע לאיש. חיסרון אחד, לעומת זאת, הוא שהיחידה שלנו מכילה את סגירת המים לכל הבניין שלנו, מה שאומר שעלינו להיות זמינים לעובדי תחזוקה בכל פעם שהשכנים שלנו צריכים תיקונים.
הלמידה על הרקע של הבית שלי הייתה הפתעה נעימה הרבה יותר מאשר איתור טרמיטים או דליפה גדולה. אתה אף פעם לא יודע מה תלמד על הבית שלך עד שאתה חופר לפרטים!
שרה מגנוסון
תוֹרֵם
שרה מגנוסון היא סופרת וקומיקאית משיקגו, ילידת וגדלה ברוקפורד, אילינוי. יש לה תואר ראשון באנגלית ובסוציולוגיה ותואר שני בניהול שירות ציבורי. כשהיא לא מראיינת מומחי נדל"ן או חולקת את מחשבותיה על מצנחי כביסה (רב מצדד), ניתן למצוא את שרה מפיקה תוכניות קומדיות מערכונים ומשחררת ממנה חפצי רטרו מרתף ההורים.