כאשר אנו להוציא את הבית שלנו לשוק באביב הזה, כחלק מהתהליך, יום אחד נאלצנו שחבר השכן שלנו יבוא ויפעיל לנו את המיזוג. כמובן, הבית היה במצב מושלם לתמונה באותה תקופה. זה היה במצב טוב יותר ממה שהוא אֵיִ פַּעַם היה, בכנות. ואתה יודע מה חבר שלנו אמר כשראה את הבית ללא רבב? "זה נראה יפה, אבל זה חייזר."
אני אהוב זֶה. הוא רק ראה את הבית שלנו במצב נורמלי יותר, מגור-בו. ועם משק בית עמוס של שבעה (יש לנו חמישה ילדים) בנוסף שני כלבים ענקיים ומלאי חיים, "חי" עבורנו הוא איפשהו בין ציקלון כביסה לצעצוע וייצוגי אבל נא לא להסתכל מקרוב על לוחות הבסיס או לפתוח את ארון המשחקים דלתות.
ההערה שלו ממש נשארה איתי. זה העניין: בתולי, בית מוכן למעבר דירה שמראה מעט סימני חיים עשוי לעזור לקונים פוטנציאליים לדמיין את עצמם גרים בבית שלך, אבל זה לא הגדרה ריאלית עבור המשפחה הממוצעת שחיה את חיי היומיום שלה. סימנים לחיים העמוסים של משפחתי - קליעים בוציים מפולפלים על רצפת הבוץ ועבודות עקומות של ילדים בעבודת יד אמנות תקועה על המקרר עם מגנטים דביקים - הם שעזרו להפוך בית גנרי לבית שלנו שֶׁלוֹ.
למען האמת, עד כמה שאני שואף לשים הכל במקום שהוא שייך ולהקנות את ההרגל הזה גם לילדים שלנו, אני לא רוצה לבלות את חיי היומיום במצב סינדרלה תמידי בניקוי ואחסון הרגעים שהופכים אותנו למשפחה והבית שלנו בית. אני עדיין מתאמן על הגבול בין שמירה על סדר סביר בבית (אם לא נעשה זאת, הכאוס הוויזואלי פוגע בי ואני לא אישה או אמא מאושרת) ולא נותנת לניקוי המתמיד של הבלגן היומיומי להסיח את הדעת מהחיים שיוצרים אוֹתָם. בכנות, אפילו רק לעצור על המילה
לִיצוֹר עוזר להזכיר לי שפסי טושים על שולחנות כתיבה הם עדות לאמנות וזוג (או שלושה!) גרביים מלוכלכים על הרצפה הם הוכחה לכך שילדים עושים את עצמם בבית כשהרגליים הקטנות שלהם התחממו. אלה מה שהכי חשובים, נכון? לא שלמות.אז כפי שמתברר, הפיכת הבית שלי ללא רבב להופעות לא הביאה לי את האושר שחשבתי שהוא יביא בתור מישהו שאוהב לשמור על דברים נקיים ומסודרים. אבל זה כן לימד אותי להעריך ולשמוח בכל הימים הרגילים שבהם הבית שלי הוא בדיוק כמו שהוא אמור להיות - חי ואהוב בו.
שיפרח קומבית'ס
תוֹרֵם
עם חמישה ילדים, שפרח לומדת דבר או שניים על איך לשמור על סדר וארגון די בית די נקי עם לב אסיר תודה באופן שמשאיר הרבה זמן לאנשים החשובים רוב. שפרה גדלה בסן פרנסיסקו, אבל למדה להעריך את חיי העיירה הקטנה יותר בטלהסי, פלורידה, שהיא מכנה כיום בית. היא כותבת באופן מקצועי כבר עשרים שנה והיא אוהבת צילום סגנון חיים, שמירה על זיכרון, גינון, קריאה וללכת לים עם בעלה וילדיה.
