מותה של הוד מלכותה ישאיר את האומה שלנו נטולת. המורשת שלה היא אחת שתימשך עידנים - היא הייתה מלוכה אבל היא הייתה הרבה יותר. אישה שנגעה לדורות בענווה והומור ובחובתה האיתנה למשפחה ולמדינה. פני ג'נור מסתכלת אחורה על חיים מדהימים...
לפני שנים רבות, המלכה ובתה, הנסיכה אן, נסעו בקניון ארמון בקינגהאם במכונית הרשמית שלה, שלא הייתה לה לוחית מספר, כאשר שוטר צעיר עצר זה נגמר. אפשר רק להניח שבחפזותו להזמין את הנהג, הטירון לא הבחין בסמל המלכותי שעל הגג. תוך התעלמות מהתנועות התזזיתיות של הנהג כדי להזהיר אותו שמישהו חשוב נמצא בחלק האחורי של המכונית, השוטר הוציא את המחברת שלו וחרש הלאה.
מאחור, בינתיים, המלכה והנסיכה אן, בטקט, החליקו ממושביהן אל רצפת המכונית, כך שהן לא היו מהעין. לבסוף ירד הפרוטה והשוטר הציץ דרך החלון במושב האחורי. הוא לא יכול היה לראות אף אחד. אבל הנהג התעקש, אז הוא הצמיד את פניו אל הזכוכית ומצא את עצמו גלגל עין אל גלגל עין עם הפנים המוכרות והבלתי ניתנות לטעות של הריבון שלו. באותו רגע, משאלתו היקרה ביותר התקבלה: הוא נעלם באוויר ולא נראה ולא שמעו עליו שוב.
פוקס תמונותGetty Images
למלכה היה חוש הומור מענג ולעתים שובב - היא הייתה חיקוי מוכשר, היא שרה, היא רקדה, היא אהבה משחקי טרקלין - אבל הצד הזה שלה היה שמור בדרך כלל למשפחה ולאנשים שהכירו אותה נו. חלקית, אני חושד, כי היא הייתה ביישנית, וחלקית, כי הבינה לחלוטין את מהות התהילה שלה.
אנשים נסעו למרחקים גדולים כדי להציץ בה, הם חיכו בכל מזג אוויר, אבל היא מעולם לא הרשתה לעצמה לחשוב שזה בגלל מי שהיא. הם באו, היא ידעה, בגלל מה שהיא הייתה. והיא לא אכזבה. היא תמיד הייתה אדיבה, תמיד מתעניינת, תמיד מקצועית. המסירות שלה לחובה, לבריטניה ולחבר העמים, הייתה שנייה לה והיא הייתה חכמה מעבר למילים.
זה לא היה כישרון מיוחד אלא תאונת לידה שהפכה אותה לכל כך מפורסמת והיא מעולם לא התפתתה לחשוב אחרת. וזו, אני חושד, אחת הסיבות לכך שהיא הייתה כל כך אהובה והערצתה בכל העולם. היא מעולם לא הייתה בטיול אגו. היא מעולם לא ניצלה את מעמדה, מעולם לא ירדה בדרגה, מעולם לא הרגישה עליונה. הייתה לה ענווה מפתיעה כלפי מישהו שהיה במרכז תשומת הלב במשך רוב חייה. היא גם הבינה את חשיבות ההפרדה בין הציבור לפרטי.
טים גרהםGetty Images
לאחר התפטרותו של דודה ב-1939, מה שדחף את אביה, הדוכס מיורק, לא מצויד ככל שהיה, לתפקיד הבכיר, החלום שלה לחיות בשקט ככפרה מוקפת כלבים וסוסים, נעלם בוודאות כמו השוטר ההוא קֶנִיוֹן.
מאותו יום ואילך, חייה כבר לא היו שלה. היא הייתה הולכת בדרכו של אביה ונפרדת מכל כך הרבה מהחירויות שכולנו לוקחות כמובן מאליו.
האובדן העצוב ביותר, אולי, היה מטופל כאדם נורמלי. זכותם האלוהית של המלכים מתה עם ג'יימס הראשון, 300 שנה לפני שאליזבת נולדה, אבל ב-1952, שליש מהאוכלוסייה האמינו שהיא נבחרה על ידי אלוהים. אפילו כל השנים האלה לאחר מכן, בחברה הרבה יותר חילונית, אנשים עדיין התייחסו אליה כאל מישהי שלא ממש כמו כולנו.
הגילוי, של עיתונאי צהובון שהשיג לעצמו עבודה בשוגג בארמון בקינגהאם כדפדפן בשנות ה-80, שהיא אכלה הקורנפלקס שלה מתוך קופסת טאפרוור והתחממה עם דוד חשמלי בעל שני פסים, עשה הרבה כדי לחבב אנשים מַלכָּה. ובכל זאת הם התנהגו בצורה לא טבעית בנוכחותה. זה לא היה יוצא דופן שאנשים שקיבלו ממנה כבוד בהשקעות, לא היו מסוגלים לחלוטין לדבר.
מקס מומבי/אינדיגוGetty Images
מי שמצא את עצמו חסר מילים בנוכחותה, אם כי מסיבות אחרות לגמרי, היה דוד נוט, המנתח שמנדב את מומחיותו במשך חודשיים מדי שנה במלחמה המסוכנת ביותר בעולם אזורים. זה עתה חזר מסוריה, שם עמד במרכז הלחימה הקשה ביותר וסבל מלחץ פוסט טראומטי. הוא ישב בצד שמאל של המלכה בארוחת הצהריים, וכשהיא פנתה אליו ואמרה, 'שמעתי שהרגע היית בחלב', הוא אמר שהוא הרגיש את שפתו התחתונה רועדת ולא יכול היה לומר מילה. ״כל מה שיכולתי לעשות זה לבהות ארוכות וקשות בקיר.
״היא הבינה שמשהו נורא לא בסדר ואמרה שהיא תנסה לעזור לי. ואז היא התחילה לדבר על הכלבים שלה ושאלה אם אני רוצה לראות אותם. ניסיתי לא לבכות, להחזיק הכל ביחד, ופתאום הופיע איש חצר עם הקורגיס, שנכנס מתחת לשולחן. אחר כך הובא לשולחן פח כסוף עם מכסה בורג שכותרתו 'ביסקוויטים לכלבים'. המלכה פתחה אותו, שברה ביסקוויט לשניים ונתנה לי חצי, והיא אמרה, "למה שלא נאכיל את הכלבים?"
בחצי השעה הבאה הם ליטפו והאכילו את הכלבים בזמן שהמלכה דיברה עליהם. "האנושיות של מה שהיא עשתה הייתה בלתי ייאמן", אמר. ״היא כבר לא הייתה המלכה, אלא האדם המקסים הזה עם הפנים האנושיות. אין ספק שהיא עזרה לי'.
עם כלבים וסוסים המלכה הייתה כמעט בוודאות בשמחה ביותר, וזה היה בין בחור חובבים, במיוחד מעולמות המרוצים וכלבי הנשק, שהיא הייתה הכי קרובה להיראות לא כמלכה אלא כ אחד מהם. היא זכתה לכבוד בכל אחוות הבלמים כאחת המגדלות הידעניות ביותר בעולם. למרות שחובבי מירוץ רבים יכלו להזדהות עם ההתרגשות שלה במסלול, גידול סוסים הוא משחק עשיר אבל גידול כלבים לא. כלבים הם רמה חברתית נהדרת, הם מושכים אנשים מכל תחומי החיים, ולאורך השנים, למלכה היו חברויות חזקות ואמיתיות עם אנשים ברחבי הארץ שחלקו אותה תשוקה.
שכן למרות שהיא הייתה ידועה בעיקר במסירותה לקורגיס ולדורגיס - הכלב בו היא דגלה - הם לא היו הכלבים היחידים שלה. היו לה כלביות בסנדרינגהם, שם היא גידלה לברדורים וספניאלים והוציאה כמה מאלופי ניסויי השדה המובילים בארץ. מטפלים עמיתים העריכו אותה ביותר; לא בגלל שהיא הייתה הריבונית שלנו אלא בגלל שהיא ידעה את הדברים שלה ובגלל שהיא גם הייתה מיומנת להפליא בעבודת הכלבים שלה.
עיתונות מרכזיתGetty Images
אבל, כמובן, רובנו ראינו אותה פשוט כמלכה, אותה דמות מוכרת ומרגיעה שהייתה בחיינו כל עוד רוב האנשים החיים היום זוכרים. היא הייתה האחת הקבועה בעולם המשתנה במהירות.
פניה היו על הבולים, המטבעות והשטרות שלנו. צפינו בה בפתיחת הפרלמנט - אחת הפעמים הנדירות שבהן ענדה כתר - וצפינו בה פונה לאומה אחר הצהריים של חג המולד. צפינו בה מניחה זרים בצנוטף ביום הזיכרון, יושבת על אוכף צדדית בעודה מסדרת את הצבע, ראינו אותה מוקפת במשפחה על המרפסת בארמון בקינגהאם. סצנות אלו ועוד חקוקים בזיכרון הלאומי שלנו.
כשהמדינה ניצחה, היא קישטה ובירכה את גיבורינו, והיא זו שהציעה דברי נחמה בזמנים של טרגדיה לאומית ויגון. היא ייצגה את האומה בפני עצמה. למרות שלא היה לה כוח, הייתה לה השפעה.
ג'ו גידנסGetty Images
וזה היה במהלך מגיפת הקורונה בשנת 2020, המטרה והערך האמיתיים של המלוכה הוכחו בצורה מעוררת הערצה. בתי החולים התמלאו, מספר ההרוגים היומי עלה, והמדינה הייתה נעולה, ללא יכולת לראות את יקיריהם. היו לנו תדרוכים יומיים מרחוב דאונינג 10, היו לנו שינויים בדעתם ופניות פרסה, ואיבדנו במהירות את האמון בפוליטיקאים שלנו. רצינו מנהיג.
ואז המלכה פנתה לאומה, ואנשים רבים, אני חושד, הרגישו רגועים; סוף סוף, כאן היה מישהו שעל המילים שלו הם יכלו לסמוך. היא דיברה בסמכות רגועה. היא הכירה ב"תחושת הנפרדות הכואבת" שכולנו חשנו, אך הודתה לאנשים על ציות לכללי הממשלה כדי להישאר בבית. היא הודתה לצוות NHS, לעובדי טיפול ולעובדי מפתח והיא נתנה לנו תקווה.
״אנחנו צריכים להתנחם,״ אמרה, ״שאולי עוד נותר לנו עוד לסבול, ימים טובים יותר יחזרו: נהיה שוב עם החברים שלנו; נהיה שוב עם המשפחות שלנו; אנחנו ניפגש שוב.'
למרבה הצער, המלכה אליזבת היא מישהי שלא נפגוש שוב, אבל הערכים שלה ואהבתה לבריטניה ולחבר העמים יחיו אצל יורשיה.
מ:משק בית טוב בבריטניה
