בראד פיט הוא אמר לאחרונה שהוא חושש שהוא יצר דימוי שווא של עצמו: כזה שהוא מרוחק, מרוחק, בלתי נגיש ושקוע בעצמו. GQ. אבל המציאות היא שהוא מאמין שהוא נאבק עם פרוסופגנוזיה לא מאובחנת, המכונה גם "עיוורון פנים".
הבעיה קיימת במיוחד כאשר פיט משתתף במסיבות או במפגשים חברתיים. "אף אחד לא מאמין לי!" הוא אמר. "אני רוצה לפגוש אחר." והוא חווה את הסימפטומים במשך שנים - ב-2013, הוא סיפר אסקוויירהם הרתיעו אותו מלעזוב את הבית.
"כל כך הרבה אנשים שונאים אותי כי הם חושבים שאני לא מכבד אותם", אמר אז. "אז אני נשבע באלוהים, לקחתי שנה אחת שבה הרגע אמרתי, השנה, אני פשוט אסתפק בזה ואגיד לאנשים, 'אוקיי, איפה נפגשנו?' אבל זה רק החמיר. אנשים היו יותר פגוע."
הוא המשיך: "מדי פעם, מישהו ייתן לי הקשר, ואני אגיד, 'תודה שעזרת לי'. אבל אני מעצבן עוד אנשים. אתה מבין את הדבר הזה, כמו, 'אתה אגואיסט. אתה מתנשא.' אבל זו תעלומה עבורי, בנאדם. אני לא יכול לתפוס פנים ובכל זאת אני מגיע מנקודת מבט עיצובית/אסתטית כזו. אני הולך לבדוק את זה."
הוא לא הוערך עדיין, אמר GQ, אבל אבחון בדרך כלל דורש סדרה של מבחני זיהוי פנים נערך על ידי נוירולוג.
המצב, המכונה גם "עיוורון פנים", מאופיין בהפרעות, נזק או פגיעה ב ה-fusiform gyrus הימני, קפל במוח שתורם לתפיסת הפנים ולזיכרון, על פי ה המכון הלאומי להפרעות נוירולוגיות ושבץ מוחי (NINDS). זה משפיע על היכולת של אדם לזהות פרצופים. חומרת המצב משתנה, מחוסר יכולת לזהות את פניהם של חברים ובני משפחה ועד לחוסר היכולת להבחין כלל בפנים.
ישנם שני סוגים של פרוסופגנוזיה, לכל אחד גורם משלו.
אף על פי שאין טיפול אוניברסלי אחד לפרוסופגנוזיה, טיפול כרוך לעתים קרובות בלימוד אסטרטגיות פיצוי להפעלת מצבים חברתיים שבהם יש צורך בזיהוי פנים. הטיפול כולל לרוב אסטרטגיות למידה שאליהם ניתן לפנות במצבים חברתיים. ה-NINDS אומר כי מבוגרים שמצבם בעקבות שבץ מוחי או טראומה מוחית, עם זאת, ניתן לאמן מחדש להשתמש ברמזים אחרים להכרה בעזרת טיפולים שונים.