אנו בוחרים במוצרים אלה באופן עצמאי - אם אתה קונה מאחד מהקישורים שלנו, אנו עשויים להרוויח עמלה. כל המחירים היו מדויקים בזמן הפרסום.
יש סיכוי טוב שראית את השער האיקוני של צבע החוק בחנות הספרים המקומית שלך. נכתב בשנת 2017 על ידי ריצ'רד רוטשטיין, עמית מחקר ועמית מכובד של המכון למדיניות כלכלית, הוא חוקר את ההיסטוריה של אמריקה של "דה יורה" הפרדה", או הפרדה הנובעת ישירות מחוקים פדרליים, מדינתיים ומקומיים מוציאים מהכלל (לעומת הפרדה דה פקטו, המתרחשת ללא כל כופה חוקית דרישות). הספר זכה לעלייה שנייה בפופולריות במהלך ההתחשבנות במדינה עם גזענות בשנת 2020, ומאז הוא מחנך את הקוראים.
ההפרדה דה יורה שמתארת רוטשטיין עודדה לעתים קרובות על ידי פעולות של בנקים, סוכני נדל"ן ויזמים. למרות שזהו עמוד תווך של ההיסטוריה האמריקאית וטבוע עמוק בהרכב החברה האמריקאית, ניתן לבטל את ההפרדה - לאט, אבל בטוח.
העבודה האחרונה של רוטשטיין, פשוט פעולה: איך לערער על הפרדה שנחקקה תחת צבע החוק, מבקשת לענות על השאלה, "מה אנחנו יכולים לעשות בנידון?" בשיתוף בתו לאה רוטשטיין, רק אקשן מספק לקוראים צעדים מעשיים שהם יכולים לנקוט אליהם לתקן את ההפרדה בקהילות שלהם
. להלן חמש נקודות חשובות מ-Jפעולה שכל מי שמחפש לתקן את ההפרדה בשכונה שלו צריך לזכור.בארצות הברית, "כל אזור מטרופולין גדול מופרד עם שכונות מוגדרות בבירור שהן כולן או ברובן לבנות, והכול או רובן שחורות", כותב רוטשטיין.
ההפרדה בערים בארה"ב נובעת כיום ממאות שנים של גזענות מדיניות ממשלתית כגון ריפוד אדום, רשלנות נדל"ן, וחוסר השקעות פעיל בקהילות שחורות. במילים אחרות, אי-שוויון רחב ומתפשט נוצר בתכלית, ולכן השפעותיו נמשכות גם היום, גם אם המדיניות המזיקה כבר לא קיימת.
המשמעות היא שגם המאבק בהפרדה חייב להיעשות בכוונה ובכוונה, טוען רוטשטיין. התושבים והמארגנים יכולים להגיע לשינוי רק באמצעות מאמץ מחויב שלא יכול להיגמר בגלל אחוז הצבעה נמוך של שכנים ודחיקה של תושבים אחרים.
כל קהילה היא שונה, עם מגוון של מרכיבים דמוגרפיים, ערכים תרבותיים והיסטוריות בנוגע להפרדה. בסופו של דבר, תיקון השפעות ההפרדה בקהילות שונות אינו מצדיק פתרון אחד המתאים לכולם. בספר, בני הזוג רוטשטיין חולקים דוגמאות לכמה שכונות אמריקאיות שנקטו בגישות משלהן לתיקון הפרדה.
בשנות החמישים, בעלי בתים בכפר אוק פארק, אילינוי, חתמו על פקודת אפליה בדיור כדי להפחית טיסה לבנה מהאזור לאחר שתושבים שחורים נוספים החלו לעבור לגור. פקודה זו אסרה אפליה בפרסום בתים ודירות, מכירות בתים, השכרות ומימון, כמו גם שיטות נדל"ן מחוץ לחוק כמו רוכלות בהלה ו שוברי קופות. התושבים יצרו בסופו של דבר את מרכז הדיור אוק פארק, א ללא מטרות רווח קידום השילוב באזור.
בעיר קליבלנד הייטס, אוהיו, התגייסות מאדם לאדם הביאה לקבוצות של תושבים שלחצו על השלטון המקומי, סוכני הנדל"ן והבנקים להעריך אינטגרציה ב-1967. ובשנת 1953, ווסט מאונט איירי, שכונה בפילדלפיה, חילקו תושבים עלונים לחבריהם שכנים לא לעודד מעוף לבן ולאתגר סוכני נדל"ן לבנים ששכנעו את בעלי הבתים לעזוב בשל זרם של משפחות שחורות לאזור.
רק אקשןמדגיש את החשיבות של התארגנות קהילתית. בהקדמה, המחברים נוגעים באירועי כותרות, כמו רצח ג'ורג' פלויד, שהסית להט גורף לשינוי פוליטי וחברתי ברחבי המדינה בשנת 2020 - רק כדי שהלהט ימות בסופו של דבר הַחוּצָה. "רק מספר זעיר יהפוך לפעילים מתמשכים", הם כותבים. "מעטים מתגייסים לארגונים מקומיים שמתגלגלים לתנועה לאומית".
המפתח הוא שהפעילים יעניקו שינוי בקהילות הקרובות שלהם. ברמה המקומית, למארגנים יש הבנה ברורה יותר של הנושאים המשפיעים על הקהילות שלהם ויכולים לנצל את היחסים העמוקים שלהם עם שכניהם כדי להשפיע על אמת ומוחשית שינוי. כמה דוגמאות לכך בפועל? אירוח הדרכות הטיה מרומזות לסוכני נדל"ן, תמיכה בביטול מדיניות מפלה, הוראה סמינרים על הגבלות גזעיות בבתי ספר תיכוניים, ומתן משאבי בעלות על בתים למבודדים בעלי הכנסה נמוכה שכונות.
כדי לתקן את שרידים גזעניים מהעבררוטשטיין קובע כי הבנקאים, יזמי הערים, הבונים וסוכני הנדל"ן שתרמו להפרדה צריך לגשת לנושא עם "גישה של אחריות ובעלות על זְכוּת."
הספר מביא את הדוגמה של Chevy Chase Land Company, מפתחת דיור אזורית בוושינגטון הבירה, שיצרה את הפרבר הסמוך האמיד של Chevy Chase, מרילנד. החברה אסרה על משפחות שחורות ממעמד הביניים לעבור לבתיה.
כיום, ההכנסה החציונית של משק הבית בשברולט צ'ייס היא 200,000 דולר ושווי הנכסים הוא כמיליון דולר. התושבים השחורים הם רק 6 אחוזים של שברולט צ'ייס, למרות שהם מהווים 25 אחוז מאוכלוסיית אזור המטרו די.סי. במקרה זה, רוטשטיין אומר שפוליטיקאים צריכים להוביל מאמץ לרפורמה בכללי הייעוד של שברולט צ'ייס כדי להנגיש את האזור למשקי בית שחורים.
על הקוראים והמארגנים להישאר בבחינת מופנם כשחושבים על הצעדים שהם יכולים לנקוט כדי לפתור את ההפרדה בקהילות שלהם. חשוב להיות מסוגל לזהות מתי משהו לא עובד ולהיות מסוגל להסתגל למידע חדש.
לדוגמה, כשזה מגיע לג'נטריפיקציה - תוצר של אנשים לבנים אמידים שעברו לאזורים רוב-שחורים, ובכך עקירת תושבים ו שיבוש שיטות תרבות ילידים - הוא אומר שג'נטרפיירים צריכים לתעדף אינטגרציה גזעית ולשמור על ערכי התרבות של השכונות שבהן הם לעבור אל. המטרה היא לתרגל "ג'נטריפיקציה מצפונית" ולבצע התאמות התנהגותיות, כגון קניות עם עסקים מקומיים והצטרפות לקבוצות מקומיות המשרתות תושבים ותיקים.
ה מהות של רק אקשן טמון בכושר ההסתגלות של הספר. כפי שכותב רוטשטיין, "רק אקשן ידרוש עדכון תכוף מכיוון שלקבוצות מקומיות יהיו הצלחות וכישלונות מהם יוכלו אחרים ללמוד."