אנו בוחרים במוצרים אלה באופן עצמאי - אם אתה קונה מאחד מהקישורים שלנו, אנו עשויים להרוויח עמלה. כל המחירים היו מדויקים בזמן הפרסום.
איקאה חוגגת 80 השנה, ובכל זאת היא עדיין לא נראית יום על הנעורים התוססים והמודרניים שלה. כדי לחגוג את יום השנה, איקאה מחזירה סגנונות ריהוט וינטג', ואנחנו מטיילים בנתיב הזיכרון.
אם ריהטתם או עיצבתם דירה בעבר, ובכן, 80 שנה, כנראה שפניתם לאיקאה. אולי הגעתם למבוך של אולם תצוגה עם עיניים מבריקות ועבות בשבת בבוקר, או אולי עשיתם טיול נואש בשעת לילה מאוחרת, בתקווה למצוא פתרונות אחסון סבירים מתחת לנורות הפלורסנט. אולי היה לך א הרכבת עשה זאת בעצמך משתבשת, בדק את גבולות היצירתיות עם an פריצה של איקאה, או מצא את השותף העתידי שלך בזמן קניית כוננית ספרים שכבר הורכבה מ-Facebook Marketplace. לא משנה מה החוויה, סיפורי איקאה הם לעתים רחוקות משעממים ולעתים קרובות מאוד אישיים וניתנים לקשר.
לכבוד יום הולדתו ה-80, ביקשנו מהקוראים שלנו את הסיפורים האהובים עליהם באיקאה. מתבוסה כמעט מוחצת לחבורת חולדות (!) ועד לסיפורים מחממי לב שישחזרו את האמונה שלך באנושות, הנה מה שהיה ל-10 קונים באיקאה לומר.
"כאישה חזקה ועצמאית הרגשתי בטוחה לעזוב את ביתי באותו יום גורלי. הלכתי אל ציון הדרך הנערץ של אזור DC. לא, לא הקניון הלאומי - איקאה בקולג' פארק. עם הגעתי, דילגתי על אולמות התצוגה והסתערתי ישירות למעבר 6 ולפח 11, שם זיהיתי את ארון הבגדים של IDANÄS שבאתי בשבילו. הוא היה ארוז בקופסת קרטון גדולה ושטוחה, כנראה ברוחב ובאורך של פתח. זה היה בהישג יד, על מדף רק מעט גבוה יותר מהמסגרת שלי בגודל 5'4 אינץ'.
משכתי את הבובה לידי וצעדתי קדימה לעבר הפרס שלי. הושטתי את זרועותיי למעלה כדי להחליק את הקופסה קדימה בערך באמצע המדף, ובשלב זה תכננתי למקם את עצמי מחדש, לתפוס אותו מנקודת תצפית טובה יותר, ולהניח אותו בחן על הבובה, ככל הנראה לעורר את היראה והכבוד של צופים.
אלא שזה לא מה שקרה.
במקום זאת, החלקתי את הקופסה קצת יותר מדי קדימה על המדף. משקלו זז ופתאום תמכתי כמעט את כל משקלו מעל ראשי בזרועותיי המושטות. מה שקרה אחר כך היה הילוך איטי: זה היה מאוחר מדי להחליק את הקופסה לאחור. הייתי צריך לצעוק לעזרה או לרדת עם הספינה. לרוע המזל, ועם שמץ העצמאות החולף האחרון שלי, בחרתי באחרונה. תמכתי במלוא משקלו מעל ראשי, שוקעת בכריעה ופניה הופכות לאדומות סלק מרוב מבוכה. היה רגע שחשבתי שאולי באמת אצליח לסיים את זה.
במקום זאת, נמסתי לאט לאט כמו איש שלג בשמש. נמחצתי על הגב באמצע איקאה, קופסה גדולה ושטוחה על גבי כל גופי. זה קרה כל כך לאט שאני מאמין שכולם סביבי, אפילו אני, לא באמת האמינו למה שהם ראו קורה. לא מיהר לעזרתי. זה היה יותר כמו הסצנה ההיא שושבינות - אתה מכיר את האחד: 'זה קורה... זה קרה'." -ברידג'ט
"בכל פעם שאני חושב על איקאה, יש טיול ספציפי שתמיד עולה לי בראש. אשתי ואני הלכנו לשם כדי לאסוף כמה רהיטים חדשים. תוך כדי שיטוט בחנות, נתקלנו בחולדות המפוחלצות המוזרות הללו שנמכרו בפח ענק. הם היו חמודים בצורה מוזרה, וחשבנו, למה לא ליהנות קצת?
חמושים בקומץ מהיצורים הפרוותיים האלה, סיירנו ברחבי החנות, ותחבנו אותם במקומות בלתי צפויים שונים ברחבי אולם התצוגה. הנחנו עכברוש מציץ מתוך ארון מטבח, אחר התכרבל מתחת לכיסויי המיטה, ואחד אפילו התיישב על קצה אסלת תצוגה. צחקנו כל כך חזק, ניסינו להיות עדינים בזמן שקונים אחרים הסתובבו.
כחודש לאחר מכן, ביקרנו שוב בחנות. כשטיילנו באולם התצוגה, התחלנו להבחין יותר מהחולדות המפוחלצות האלה במקומות אקראיים. אחד ניצב ממגירה בשידה של MALM, אחר היה תחוב לתוך כוננית ספרים של BILLY, ועוד אחד נמנם על כיסא POÄNG. עינינו נפגשו, ופרצנו בצחוק. נראה היה שהמתיחה הלא מזיקה שלנו נתנה השראה לאחרים". - ג'רמי
"הקטלוג של איקאה משנת 1997 היה [השפעה] עצומה [עיצוב]. הקטלוג הזה הגיע אליי הביתה באמצע שנות ה-90 ומעולם לא ראיתי דבר כזה בחיי. זה היה לפני עידן האינטרנט והייתי ילד באזור הכפרי של בריטניה, אז הגישה שלי לעיצוב עכשווי הייתה אפסית בעצם. זה היה כמו לדפדף בין דפי עולם זר. עדיין יש לי את הקטלוג הזה והצלחתי למצוא הרבה מהיצירות שבאמת רציתי אז לבית שלי עכשיו." — מייקל, מתאר את דירת הניאון שלו, הוצג בסיור בבית AT.
"האם אי פעם שיחקת מחבואים בתוך איקאה בעבר? היו מוכנים למשחק המאתגר ביותר בחייכם. האחיינית שלי חשבה שזה רעיון מצוין, אבל פשוט לא הבנתי עד כמה איקאה ענקית היא בעצם. לקח יותר משעה למצוא את אחת האחייניות שלי. זה היה מלחיץ, כיף, ותנו לי לומר לכם, עכשיו אני יודע איפה הכל נמצא באיקאה". -ג'יריר
"פגשתי את בריוני בדלפק הצ'ק-אאוט של איקאה בטוקיו באוגוסט האחרון. זיהיתי מרחוק את הסגנון הבלתי מתאמץ שלה והיה לה את ה'תאווה לחיים' הזו בעין. לחצנו מיד ועד מהרה הבנו שיש לנו כל כך הרבה יותר במשותף מהנושא המובן מאליו "אבודים בתרגום" של טוקיו - חלקנו תשוקה לעיצוב, בישול והיקסמות מהארץ הקסומה הזו שאנו קוראים לה כיום בית." - ג'יימס, מי היה הוצג בסיור בבית AT ופגש את בת זוגו באיקאה
"כשקיבלתי את הדירה הראשונה שלי, רציתי ליצור משרד ביתי נחמד ומרוהט היטב, אבל לא היה לי תקציב להרבה. יש לי שולחן כתיבה של MICKE וחצי תריסר כונניות ספרים של BILLY ובילה סוף שבוע שלם בהתקנה של כולם.
כשהרכבתי את כונניות הספרים, גיליתי שהגב מפריע לכבלים ומתגי תאורה, אז דילגתי עליו. ביום ראשון בערב סידרתי את כל המשרד שלי בצורה יפה. המדפים היו עמוסים, השולחן שלי הוקם, ולא יכולתי לחכות לעבוד בחלל החדש והיפה שלי.
באמצע אותו לילה, שמעתי קול נפץ חזק מגיע מהמשרד החדש שלי, והגעתי לדלת בדיוק בזמן כדי לראות את החתול שלי דוהר במסדרון הרחק מהחדר. אני לא יודע בדיוק איך זה התחיל, אבל אחת מארונות הספרים שלי - שלעולם לא הייתה יציבה בלי הגיבוי - התהפכה והתחילה תגובת שרשרת. כל כוננית ספרים בחדר נפלה. הם היו אובדן מוחלט. זה לא מנע ממני להחליף את כונניות הספרים האלה באותו דגם כשהכסף נחסך. הפעם נזכרתי בגיבוי". -בן
"כמה מזכרונות הילדות המוקדמים ביותר שלי הם מביקור באיקאה בעיר הולדתי וודברידג', וירג'יניה. אין זה פלא שהנסיעה של שעה וחצי מהבית הנוכחי שלי בריצ'מונד לוודברידג' איקאה היא טיול נוסטלגי שאני מצפה לו.
הייתי בן 3 או 4 ואני זוכר שהחזקתי את היד של אמא שלי כשצעדנו יחד במעברי אולם התצוגה. הוריי אפשרו לי לבחור את רהיטי חדר השינה הפשוטים הלבנים והמצעים הוורודים, שיהפכו לרקע של זכרונות ילדות רבים. יש משהו כל כך מרגיע בלחזור. גם אם אני לא צריך לקנות כלום, אני מרגיש נחמה להיות שם". - קריסטן
"בפעם הראשונה שביקרתי באיקאה, הייתי מחוץ לעיר וביקרתי את חמי. חשבתי שזה יהיה טיול נחמד, מכיוון ששמעתי שסיור באולם התצוגה יכול להיות חוויה מגניבה. בנוסף, הם מוכרים אוכל, כדי שנוכל לאכול גם ארוחת צהריים. עם זאת, מהר מאוד נפרדתי מהמשפחה ובסופו של דבר הלכתי לאיבוד למשך כשעה - בסוף זה תהיתי אם אני באזור הדמדומים או משהו כזה. פשוט לא הצלחתי למצוא יציאה. כנראה שכל הזמן, גם המשפחה שלי שוטטה באולם התצוגה וחיפשה אותי! בכל פעם מאז שהייתי באיקאה, אנחנו משתמשים במערכת החברים". -דן
זמן קצר לאחר שהתגרשתי ועברתי לניו יורק, מצאתי את עצמי בחנות המקומית שלי באיקאה עם חבר קרוב ואחי, שהיו שם כדי לעזור לי לבחור חדר אוכל חדש (קטן יותר). שולחן. הייתי מתוסכל והחנות נסגרה בקרוב. כל שולחן שבחרתי אזל מהמלאי והילדים שלי חיכו בבית עם בייביסיטר.
פתאום פרצתי בבכי באמצע אולם התצוגה. "לאיזה אמא אין שולחן לילדים שלה?" כמעט לא היה לי נחמה עד שחבר שלי הבחין במשהו שעשוי לעבוד. ניגבתי את דמעותיי והחלטתי לגרום לזה לעבוד. הנה, רגלי השולחן היו במלאי אבל משטח השולחן אזל. המשכנו לאזור המניות ומצאנו את הרגליים. הרגשתי כל כך מגוחך. "מה אני אעשה עם אלה?" פלטתי. "טוב, לפחות אתה יודע שיש לך רגליים טובות!" אחי ניסה לנחם אותי.
שילמתי על רגלי השולחן וכשיצאנו מהחנות ונכנסנו לחנייה ניגשה אלי אישה. "אני מצטערת אבל לא יכולתי שלא לשמוע אותך בחנות," היא אמרה. "אני כאן מקבל רהיטים לדירה הראשונה שלי לאחר המעבר מהדיור הזמני. גם אני אמא. אני יודע איך אתה מרגיש." היא החזיקה שולחן קפה קטן, כשהיא הסבירה שזה כל מה שהיא יכולה להרשות לעצמה. "זה לא גודל השולחן," היא אמרה. האנשים סביבו הם שחשובים". נעצרתי על עקבותי והרגשתי נורא שעשיתי רעש. לא ידעתי מה לומר. "תודה," אמרתי מעט נבוך. "וברכות על הבית החדש שלך." היא חייכה והחלה להמשיך בדרכה עד שקראה, "את אמא נהדרת. לילדים שלך יש מזל. והוא צודק, יש לך רגליים טובות!" כולנו פרצנו בצחוק. עד היום יש לי את הרגליים האלה ובסופו של דבר, מצאתי את החלק העליון המושלם שיתאים איתן". - מריה
"לפני כמה שנים עברנו לדירה המשפחתית החדשה שלנו וביצענו הזמנה של כסאות אוכל ממש לפני ערב השנה החדשה. בעיר שלנו לא הייתה חנות של איקאה, אז חיכינו בקוצר רוח לבואו של השליח. רצה הגורל, עקב עומסי עומס כבד וסופת שלגים בלתי צפויה, הגיע השליח מעט לפני חצות. אז בסופו של דבר חגגנו את השנה החדשה עם השליח. עברו כמה שנים מאז התקרית ההיא, ובכל זאת אנחנו עדיין זוכרים את ערב ראש השנה המשעשע הזה עם משלוח מיוחד מאוד!" -נטשה
