כל פריט בדף זה נבחר על ידי עורך בית יפה. אנו עשויים להרוויח עמלה על חלק מהפריטים שתבחר לקנות.
רוברט אולסון, מעצב
כשמעצבת פנים רוברט אולסון ובן זוגו בחנו לראשונה לקנות את החלל האלגנטי והאוצר בקפידה שלהם אצל בן 120 שנה מחסן מכולת לשעבר בסולט לייק סיטי, זה היה במצב כזה שאפילו אולסון לא יכול היה לראות את היופי ב זה. "כשהסתכלנו על זה במקור, זה היה מחולק לדירת שני חדרי שינה, אז זה נראה יותר כמו דירה תעשייתית נוראית מאשר לופט קלאסי מתחילת המאה ה-20", הוא מסביר.
הדירה עמדה בשוק כבר יותר מכמה שנים, וכשהזוג ראה אותה, ה הקירות היו כתומים, הרצפות היו מלט מוכתם בחלודה, והארונות היו אפורים כהים עם הדפס נמר גרָנִיט. "זה היה די גרוע. לא פלא שאף אחד לא רצה לקנות את היחידה", הוא אומר. נותן קרדיט היכן שצריך, הוא מסביר, "בן זוגי באמת ראה את הקסם בזה".
אבל בעוד שהחלל הציב אתגר, אולסון עמד בו. כפרנקופיל מודה שחי בניו יורק יותר מ-30 שנה, החליט אולסון להחזיר את היחידה המפורקת, ששטחה 875 רגל מרובע, לפארה הרם המקורי. רק כשהשכנה והחברה שלהם שמעו אנשים ביחידה והזמינה אותם לראות את שלה, הבינו בני הזוג מה הם יכולים לעשות בחלל. הסדר הראשון שלהם: פינוי, הוצאת הקירות הכוזבים שנוספו, והתחלת מאפס.
"אחרי שקנינו אותו, הרסנו כל קיר כדי לתת לו את התחושה הלופט האמיתית הזו. רצינו גם להחזיר את הצבע הטבעי של המלט, אבל בגלל שזה היה כל כך יקר וקפדני בתהליך, הדבר הטוב ביותר לעשות - ולהישאר במסגרת התקציב - היה פשוט לצבוע הכל בלבן", מסביר אולסון. "ממילא תמיד אהבתי את המראה הלבן הזה, והוא משלים את אוסף הריהוט המסורתי שלנו."
ריהוט כזה - ציורי שמן של תחילת המאה ה-18, מראות מוזהבות וינטג' ורפרודוקציות מדויקות של לואי ה-15 כיסאות, בין היתר - הם חלק מקולקציה לכל החיים שהמעצב צבר בכל מקום מניו יורק ועד פריז. אבל בעוד שחלק מהחלקים ישנים, המקום מרגיש הכל מלבד מיושן. אולסון אומר, "מכיוון שכל הדירה לבנה, היא לא נראית כמו בית של גברת זקנה עם כל הפריטים המסורתיים האלה". מה גם שהצבע הלבן הציע יתרון נוסף: אור. "לאחר השיפוצים שלנו, המקום כולו החזיר כל כך הרבה אור, ועכשיו, הפנים כמעט זוהרים. בהתאם לשעה ביום, האור משתנה, והוא יכול להיות לבן בוהק או כתום רך. זה די יפה, ובאמת היה לנו מזל".
"אני בא מבית הרבה יותר גדול, אז אוסף הרהיטים הזה עבר עריכה מטה. חלקם עתיקים, חלקם רפרודוקציות, וחלקם בעצם משוק פשפשים, אבל הכל נזרק יפה", מסביר אולסון. צֶבַע: Behr Ultra Pure White.
אין מתנה טובה יותר מאמנות איכותית. "כשמלאו לי 40, חבר נתן לי את היצירה הגדולה והמופשטת. אני אוהב שזה עובד עם הרהיטים. זה פשוט כל כך יפה." באשר לסט הפרופילים, אולסון מתאר אותם כתחריטים שנועדו להיראות עתיקים באדיבות נייר מוכתם בתה.
צמד העמודים, שרכשה המעצבת בשוק פשפשים, הם מבית מגורים לשעבר באזור. "הם ממש כבדים ואפשר לראות שהם מבית. הם מעץ מלא והצבע המקורי מתקלקל. אבל זה סוג של הקטע שלי", אומר אולסון. "אני אוהב דברים שהם קצת ישנים ומתכלים." באשר לאמנות, מדובר בשילובים של ציורים וליטוגרפיות בני מאות שנים, ופוסטרים עכשוויים יותר.
"אני מבשל אבל אני לא טבח גדול. אם אני רוצה, אני יכול, אבל אני לא מה שהייתי קורא לו שף", אומר אולסון בצחוק. עם זאת, הוא אוסף סירי הנחושת המרוקעים של וויליאמס-סונומה במשך שנים. תַנוּר: ברטצוני. בֶּרֶז: בריזו.
בית יפהפה: יש עוד פרטים בלתי נשכחים?
רוברט אולסון: משהו שממש זעזע אותנו היה סט של עמודים מבניים שגילינו באזור המגורים. לא ראינו אותם במקור בגלל האופן שבו נוספו הקירות המזויפים סביבם. העמודים היו כל כך יפים, גולמיים ונאו-קלאסיים. הם באמת הביאו את המרחב לחיים.
ח.ב: מה ההיסטוריה של הבניין?
RO: הוא נבנה בשנת 1901 כמחסן מכולת עבור אחד המתיישבים הראשונים של יוטה, שבמקרה היה יהודי, מה שהיה נדיר ביוטה באותה נקודת זמן. לבניינים שמסביב יש ארכיטקטורה ישנה דומה, כך שהנוף שלנו מזכיר לי קצת את הווסט וילג' בניו יורק. זה מקסים בצורה כזו.
HB: האם קיבלת השראה מתקופות או מקומות ספציפיים?
RO: נסענו לפריז בינואר - הייתי בעבר במשך כל השנים - ומשום מה, בטיול הזה, הבנתי שאמריקה השתנתה, אני השתנתה, ואפילו פריז השתנתה בצורה כזו שזה הרגיש כמו קסם רֶגַע. מאז ומתמיד נמשכתי לתרבות הצרפתית, כפי שניתן לראות מהלופט, אבל היה קסם שקרה לי ולבן זוגי לגבי איך הצרפתים חיים ואיך הכל מאט.
עקוב אחר House Beautiful ב אינסטגרם.
אנו עשויים להרוויח עמלה מקישורים בדף זה, אך אנו ממליצים רק על מוצרים שאנו מגבים.
©2023 Hearst Magazine Media, Inc. כל הזכויות שמורות.
