אנו בוחרים מוצרים אלה באופן עצמאי - אם אתה קונה מאחד הקישורים שלנו, אנו עשויים להרוויח עמלה.
בתוך מפעל ארגזים ישן בבולטימור, בדירת לופט עם תפאורה מינימליסטית ומובנית מאפיינים תעשייתיים, טמון אולפן מפוצץ בצבע, מתזת צבע לא שגרתית וקליידוסקופ של שאריות נייר. זה האמנית ניקול מולרמרחב החשיבה, חגיגה של פרדוקס.
אחרי השראה סיור ביתי עם ניקול ודייברציתי ללמוד יותר על יצירות האמנות של ניקול ועל מערכת היחסים שלה עם הדירה כמרחב מחיה, חלל עבודה וגלריה מסתובבת. היא עובדת בכמה חומרים, בעיקר צבע אקרילי, צבעי ריסוס ונייר קולאז '(שאריות של חלקים קודמים, ושחזרו מחדש לחדשים). המופע האחרון שלה ליד וושינגטון הבירה את קולאז 'כמדיום וגם כמטאפורה, עם ציורי מדיה מעורבים גדולים, קולאז'ים ומתקן חלונות "ויטראז'ים". בקיצור, זה היה על זמן, תנועה ופוטנציאל. ניקול משוחחת עם הסטודיו בביתה, סצנת האמנות בבולטימור, יצירה עקבית ומבקשת סליחה במקום רשות.
תנועה, מוסיקה, ריקוד, קריקטורות, צורות שנמצאות בטבע, הבזקי צבע שנראים כשהם הולכים ברחוב בלילה, מרחב, מערכות יחסים, רוחניות וכו '.
ובכן, בואו רק נגיד שהמנטרה שלנו הייתה לבקש סליחה, לא רשות. דאגתי לשכבה ולאבטח מספר ברזילים לרצפה, ואצטרך לצבוע מחדש את הקיר כשאנו נעים החוצה. אני צריך לנקוט אמצעי זהירות נוספים כשאני מרסס צבע, למשל (לא שאני מרסס אי פעם צבע בפנים.) למרבה המזל, אני עובד בעיקר באקריליק אז אוורור לא היה נושא ענק. אני גם אוהב לעבוד גדול! מכיוון שמתווה הדירה קבוע, גודל החדר לא היה ממש סחיר, אך גם גודל הציורים שלי לא היה! יש לי מזל שיש לי שטח של 200 מטר מרובע לעבוד איתו מלכתחילה.
מכיוון שלוחות הזמנים שלנו כל כך עמוסים בעבודות במשרה מלאה, פרויקטים פרילנסרים, עבודות סטודיו וחיים אישיים, הנוחות שיש סטודיו בבית הייתה ממש מהותית השנה. אני צריך לתזמן בכוונה את זמן האולפן לפני השבוע, או החודש שלי, ומשהו קטן כמו שאני לא צריך נסיעות ברחבי העיר, או היכולת לעשות כביסה בזמן הצביעה בחדר הסמוך, היא ברכה גדולה יותר ממנה נראה!
זה משא ומתן תמידי, ומתפתח תמיד. בשלב מסוים עסקתי בפרילנסר, עבדתי בעבודות יצירה שונות, ולוח הזמנים שלי היה הרבה יותר גמיש. היו לי לפחות "ימי אולפן" מוגדרים אחד או שניים במשך כל השבוע שעבדתי כמו כל עבודה אחרת, כך שנכנסתי בעקביות לאולפן.
מאז שעבדתי במשרה מלאה, התפוקה שלי הפכה להיות עונתית יותר (הדרישות של העבודה שלי הן גם עונתיות.) לדוגמא, כאשר הדברים האטו בקיץ, הצלחתי להחליף הילוכים ולהתמקד ביצירת העבודה לסולו שלי הופעה. אני פונה גם לדברים, כמו מגורים או מופעים, כדי לתת לעצמי מועדים לעבוד לקראת. אני לא חושב שהייתי מפיק כמעט באותה השנה לולא המופע.
מעשית, הספר עבודת אומנות היה המדריך היעיל ביותר ביחידת הניווט בתחילת הקריירה שלי. אני גם אוהב את שרון לודן לחיות ולקיים חיים יצירתיים, הכוללת מאמרים קצרים מתריסר אמנים מבוססים, ומדברים על איך הם עושים בדיוק את זה.
גם אם האמנות איננה רדיפה במשרה מלאה, צרו באופן עקבי תוך כדי להיות קשה מדי עם עצמכם בטווח הקצר. שמור על חיי היצירה לטווח הארוך שאתה רואה בעצמך בראש.
Bmoreart הוא בלוג אמנות נפלא, ומדריך לסצנת האמנות המקומית. MICA, בית הספר לאמנות אליו הלכתי ועכשיו אני עובד, יש נוכחות חזקה בעיר. בולטימור תומכת מאוד (עם מענקי אמנים בודדים כמו פרסי אמן בייקר, פרס סונדהיים, ו מענקי אמן רוביס), והעיר היא מקום יותר לניהול ובמחיר סביר לחיות בו ולעשות עבודה כאמן.
אני לא יודע אם אנשים מבינים עד כמה בולטימור מגניב, יצירתי, מוזר ודינמי, מכיוון שהוא לא מקדם את עצמו. אבל כל כך קורה כאן! לא רק באומנויות חזותיות, אלא בתיאטרון, במוזיקה, בהופעה... לאמנים נראה שיש קול חזק בתוך העיר, רוב הגלריות מנוהלות על ידי אמנים, והאמנים כאן מגוונים כמו העיר עצמה.
