הכירו אליז אנגלר - ארכיאולוג של ימינו.
היא פורטרטנית... רושמת מלאי... אנתרופולוגית, תמיד נראית בזהירות הגדולה ביותר חפצים פיזיים בחיי היומיום של האנשים וסידורם ברשימות חזותיות הדומות להירוגליפים טבליות. השגרתיות והבלתי צפויות, האישיות והתעסוקתיות, ולאחרונה, ההיבטים הפיזיים של החלטות פוליטיות, כל אלה מזינים ברישומי העיפרון הצבעוניים יוצאי הדופן הללו.
כל זה התחיל כשהתכוונה לצייר את "כל מה שיש לי" - כל אחד מ 13,127 רכושיה (משימה מפחידה, זה היה מכריח אותי לבצע פיתוי גדול לפני שמתחילים!). זה הוביל לסדרת רישומים של תוכן תיקי הנשים (עד קבלות תא הנוסעים, כל מטבע אחרון, סיכת בובי ואלטואיד תועה).
לפני כשלוש שנים, כשהחלה לעבוד על הסדרה הזו, היא הגיעה לאופניים, כשהסטודיו הנייד שלה ארוז בצורה מסודרת בתרמיל שלה, מה שהפך "שיחת בית" למשרדי שם היא משכה את התיק שלי במקום (מקום לינה כי אף אחד לא רוצה את התיק / תיק המזוודה שלהם מתוך מראה). המטרה שלה היא להשלים 100 רישומי תיקים, ואז לפרסם ספר מהם - היא עד גיל 67 ומחפשת עוד מתנדבים, אז אנא צרו איתה קשר אם אתם מעוניינים.
סדרת התיקים מוליכה אז לסדרה שלושים ושניים קפואים וחמישים וחמש כלי רכב ...
רכב מס '7, 2002, 36 על 12.
מקרר מספר 5 (משרד) 2000 32X12.
לאחרונה היא עברה לנושאים יותר פוליטיים - כמו לחקור את השימוש בדולרי המס שלנו.
אחידות הגודל שלה מסקרנת מאוד; כל חפץ מצויר בערך באותו גודל, ללא קשר אם מדובר במשאית, ערכת מפתחות, שפתון או נושאת מטוסים. לכל דבר ניתן משקל שווה.
להלן, המשך נושא המיסים, רישום החוקר את מחלקת הפארקים וכל הכלים המשמשים לתחזוקה של פארק ריברסייד.
וכאן, תוך תשומת לב לאן דולרי המס לא הולכים. להלן ציור של הכסאות הרעועים בחדר האמנות בבית הספר היסודי שהיא מלמדת אמנות (דרך א סטודיו בבית ספר מענק).