בזמן האחרון שמענו את המונח "וואבי-סאבי" נזרק הרבה סביב. דוגמא 1: שמעתי את נפגשי ההחלפה בסוף השבוע שעבר: "כוסות התה האלה מדהימות - אז וואבי-סאבי!" דוגמא 2: בחיפוש אחר שולחן אוכל, חברנו היכה את כולם סוגים של חצרות ארכיטקטורה ומסבירים, "אני לא רוצה שולחן אוכל של טחנה, אני רוצה משהו עם היסטוריה וגיל... אתה יודע, סגנון וואבי-סאבי." לבסוף, כשקיבלנו את הגיליון הקודם של סקונה חאם וראינו את התכונה שלהם בוואבי-סאבי, חשבנו שזה סימן לעשות קצת מחקר ולראות מה כל המהומה על אודות…
וואבי-סאבי היא אומנות מציאת היופי בחוסר השלמות: היא מעריכה פשטות, לא מסודרת, בלתי-משחקת וצנועה. האותנטיות היא המפתח לפילוסופיה של וואבי-סאבי: הימצאותם של סדקים ושריטות בדברים נחשבים כסמליים לחלוף הזמן, מזג האוויר והשימוש האוהב - ויש לאמץ אותם. פן נוסף לוואבי-סאבי הוא הרעיון של "יפה מובן מאליו" לעומת "יופי ייחודי." (או כפי שאחד המאמרים שקראנו מתאר זאת, "מרילין מונרו נגד קתרין הפבורן ”).
שלא כמו שיק מדובלל, תפאורה וואבי-סאבי מעוררת מינימליזם שמתמקד יותר באנשים שגרים במרחב מאשר בכל דבר אחר. רכישות ופריטים אחרים מותאמים לחיוניים על בסיס תועלת, יופי או נוסטלגיה (או שלושתם). לוח הצבעים מתנדנד לעבר לבנים וגווני אדמה בזכות השימוש בחומרים טבעיים. זה כמעט שייקר בסגנון הגישה שלו: לחיות בצניעות, וללמוד להיות מרוצה מהחיים כפי שהם יכולים להיות ברגע שהמיותר מתפשט.
חובבי וואבי-סאבי (המכונים "wabibitos") מתוארים כ"אדם שיכול היה לעשות משהו שלם מתוך שמונה חלקים כאשר רובנו נשתמש בעשרה. " מבחינה מעשית, זה יכול להיות המעשה של מגורים בבית קטן יותר, לנהוג במכונית קטנה יותר, או אפילו לאכול מספיק כדי שיהיה מלא בנועם מלא חג ההודיה הזה. חג.
אחרי שקראנו כמה מאמרים על וואבי-סאבי, אנו מקבלים השראה לנסות זאת (השנה החדשה נמצאת ממש מעבר לפינה). מה אתה חושב על וואבי-סאבי?
