לעתים קרובות כשאנחנו חושבים על פירוק והיפטרות מדברים אנו עלולים להיפחד כי א) אנו עשויים להזדקק לדבר הזה יום אחד או ב) הבית שלנו יהיה מקום ללא שמחה ללא כל הדברים האלה או ג) אנו משכנעים את עצמנו שלמעשה איננו יכולים להיפטר מאף אחד מהם. אבל אם אתה חושב על מה שאתה מרוויח מפחות, תבינו שאתה באמת בסופו של דבר עם הרבה, הרבה יותר:
המסע האחרון שלנו ל שבוע 2 לריפוי ניקה אותנו את המטבח. המטרה שלנו הייתה להיפטר מהמטבח של אוכל ישן / שפג תוקפו, כלים לא תואמים או שבורים ובכלל כל דבר שאנחנו לא משתמשים, אוהבים או צריכים. די בלגנו על הרעיון. עברנו לדירה זו רק בפברואר ושחררנו הרבה מאוד מאז שהמטבח החדש שלנו היה הרבה יותר קטן. אז חשבנו שדבר אין לעשות בארונות העמוסים שלנו, אבל התחלנו בכל מקרה. והילד הופתענו. יצא קופסאות הפסטה הפתוחות בת 9 חודשים, החוצה (למקלט) הלכו אותן 6 פחיות שעועית גרבנצו שאנחנו פשוט לא מתכוונים להשתמש בהן, החוצה התפריטים להוצאת חיסכון שחסכנו ליום אחד. גיבשנו חצי קופסאות תה ריקות ובכלל באמת התבוננו במה אנו משתמשים וצריכים. מכיוון שבדיוק עברנו לפברואר, היה קל לראות במה אפילו לא נגענו ב 8 חודשים. החוצה זה הלך! הצלחנו לפנות מספיק מקום שכעת כשאנחנו מסתכלים בארונות אנחנו יכולים לראות הכל על המדף, במקום שדברים צריכים להיות עמוקים כפול ומשולש.
והנה מה שלימד אותנו אותו כל מוצאי שבת: כשאנחנו מוכנים לעשות את העבודה הזו עבור ביתנו ולעצמנו ומוכנים להרפות ממה שלא עובד (החומר והרעיונות) אנחנו לא רק מקבלים מקום (מבלי שנצטרך לעבור למקום גדול יותר) אלא אנחנו מקבלים חופש להפוך את הבתים שלנו בדיוק למה שאנחנו רוצים שהם יעשו להיות. החופש הזה אינו דבר שאליו אנו יכולים להצביע, זו התחושה שקיבלנו מלהשתלב בתהליך של שחרור מה שאינו עוזר לנו. זה מראה לנו שיש לנו אפשרויות לגבי דרך החיים שלנו ומה אנחנו סובלים. וכשאנחנו יודעים שהחופש הזה נמצא בצד השני של הרפתור מהבלאגן, זה הופך את זה להרבה יותר קל.
"כשעברתי לגור אמרתי לעצמי שאאפשר רק דברים בדלת שמאוד אהבתי. אם לא אהבתי את זה, לא הייתי צריך את זה. אז לקח לי כשלושה חודשים עד שהייתה לי האור הראשון וכשלוש שנים להשיג את העציץ הראשון שלי. החברים שלי הכירו אותי מעט ל"חרס אדריכלי ", כלי החרס שבמקור תוכנן יחד עם הרבה מבתי הלימוד הראשונים."