אתמול מעדתי על עותק של המשל של Aesop. נראה שלא במקרה אגודל שלי נפל למשל הישן של עכבר העיר ועכבר הכפר. התיישבתי לקרוא את סיפור הילדות האהוב הזה והתרחקתי ממש לא בטוח מי היה המנצח כאן. כן, עכבר הכפר יכול לאכול את הארוחה שלו בשלווה, אבל האם זה לא נחמד לעשות מעדנים, גם אם צריך להסתתר מהחתול השכונתי?
בימינו החלוקה אינה כה גדולה בין חיי העיר והארץ, אך היא עדיין קיימת. עברנו לאחרונה מסצנת קפיצות בברוקלין לבית פסטורלי מתוק. בזמן שהמתנתי לאישור המשכנתא, המשכתי לומר לעצמי, "אין כאן סיבובים לא נכונים. אם זה לא יסתדר, עדיין יש לנו מקום נהדר לחיות בו. "זה אכן הסתדר ואנחנו כרגע מחננים על רצפת בית החווה הפרטי שלנו.
זה הניע אותי לחשוב על היתרונות והחסרונות של חיי העיר לעומת חיי המדינה. יש לנו שני ילדים קטנים, ונתגעגע לנוחות של הליכה לבית הספר ולהיתקל בחברי כיתה על בסיס יומי. נתגעגע לכך שהעולם בהישג ידנו ואת האפשרויות האינסופיות מעבר לפינה. נתגעגע למגוון. אהבתי את היכולת להמציא את עצמי כל הזמן מחדש בעיר ניו יורק, אך השתוקקתי לשקט פנימי שלא הצלחתי להשיג שם.
מאז שעברו לארץ, הבנות שלנו ראו ארנבות וסלמנדרות וקורי עכביש בגודל חדר השינה הישן שלהן. הבוקר, הברווזים הגנו על בריכתם מזוג אווזים פולשים. לילדינו תהיה חינוך שונה לחלוטין מכפי שהיה להם בניו יורק. מקום לשוטט בחינם, יותר מקום לכולנו, והסיכוי להאט ולהריח את הפרחים ממש. אנו עדיין רחוקים כמה דקות מעיר בגודל בינוני, אך הבהלה המטורפת של חיי העיר נמצאת מאחורינו בשמחה.
מה איתך? האם אתה עכבר עיר, או עכבר כפרי בלב? אם חיית בשתי הסביבות, מה אהבת בכל אחת מהן? את מי העדפת?