נראה כי יותר ויותר זה הופך לנורמה שלילדים להחזיק חדרי שינה משלהם, במיוחד אם יש מקום מספיק לכך. אבל מה אם יש לך שני חדרים, שני ילדים, ואין חדר משחקים? האם זה שימוש טוב יותר בחלל בכך שהילדים יחלקו חדר שינה?
מניסיוני, ילדים צעירים אינם חשים צורך רב בחדר שינה פרטי. הם מעדיפים שיהיה להם מספיק מקום לשחק. אמנם אפשר לכל ילד לשמור את הצעצועים שלו בחדר השינה, אולם משחק המיועד לכך יכול להיות נחמד מאוד אם יש צעצועים משותפים, וזה יכול לעזור גם בהקמת חדר השינה כמקום שינה. (אהיה הראשון להודות שכאשר היה לי חדר השינה הפרטי בילדותי, ביליתי הרבה לילות מאוחרים בקריאה או משחק בשקט אחרי הורי מתי לישון. אחות טלטלה אולי עקרה את הנטייה הזו.)
כמבוגרים, אני חושב שאנחנו מניחים שלילדים יש צורך בפרטיות דומה לשלנו, אבל החבר שלי בחיבה הוא נזכר שדיבר עם אחיו, והוא אמר לי שהוא בעצם היה קצת עצוב כשהוא קיבל את שלו חדר.
אבל נכון שכשילדים מתבגרים, הם עשויים לרצות מרחב להתקשר לשלהם, במיוחד אם ילדיכם מגדרים שונים. אף ילדה בת שתים-עשרה לא רוצה לחלוק חדר שינה עם אח בן עשר.
כמה שיקולים פוטנציאליים שכדאי לזכור כשאתה מחשיב את הנושא: עד כמה רחוקים זה מזה בגילך הילדים שלך? האם יש להם שעות שינה שונות? האם הם אותו מין? האם יש להם אינטרסים דומים?
מה אתה חושב? אם היית צריך לעשות את הבחירה הזו, מה החלטת והיית עושה את זה שוב?