![מקלט וינטאג 'מהמם של אליזה](/uploads/acceptor/source/70/no-picture2.png)
בכל יום נתון, הבית שלי - ביתם של שבעה בני אדם וכלב אחד גדול ומלא חיים - נמצא איפשהו על הספקטרום שבין כביסה-וצעצוע-ציקלון למגורים-אבל-ייצוגיים. והגעתי לקבל חוסר שלמות (באמת), אבל זה לא אומר שאני לא רוצה לשמור על הבית שלי בסדר סביר (אני כן!).
במהלך השנים, למדתי שהרגל אחד פשוט ועקבי הוא המפתח להשגת מטרה זו: זמן ניקיון משפחתי מוגבל בכל ערב. זה נשמע כמעט פשוט מדי, אבל זה באמת עובד לי ולמשפחתי. הנה למה:
כשאתה יודע שיהיה לך זמן לניקיון בערב כדי לאפס את הבית שלך, אתה לא רואה בכל דבר שאינו במקום משהו שדורש תשומת לב מיידית. במקום זאת, אתה יכול לשחרר את זה ולתת את מלוא תשומת הלב שלך לשיעורי הבית באלגברה או לקיצוץ הבצל, כי אתה יודע שכל מה שלא במקום יטופל מאוחר יותר.
הידיעה שכל משק הבית יצטרף במהלך זמן הניקיון מורידה ממך את האחריות לשמור על כולם ושלמות בצורת ספינה כל הזמן. אתה הופך להיות נעים יותר כי האינטראקציות שלך עם המשפחה שלך לא נשלטות על ידי הצבעה על בלגן או ניקוי אותם בעצמך ברעש פסיבי-אגרסיבי. (שאלו אותי איך אני יודע שזה קורה). וכל השאר אוהבים את העובדה שאתה יותר נעים.
יש זמן קבוע לנקות כל לילה וסט כמות של זמן אומר שאתה מנצל את הזמן שלך היטב. במקום שכולם ינקו עד שהבית נקי, קבעו חמש עשרה דקות, למשל, ותציבו את הציפייה הבית נאסף עד סוף הזמן הזה, מניע את כולם להשקיע את ליבו בעבודה ובאמת להספיק אפשרי. המורל נשאר גבוה ובסוף הזמן, הבית נאסף ומוכן ליום נוסף.
שיפרח קומבית'ס
תוֹרֵם
עם חמישה ילדים, שפרח לומדת דבר או שניים על איך לשמור על סדר וארגון די בית די נקי עם לב אסיר תודה באופן שמשאיר הרבה זמן לאנשים החשובים רוב. שפרה גדלה בסן פרנסיסקו, אבל למדה להעריך את חיי העיירה הקטנה יותר בטלהאסי, פלורידה, שהיא מכנה כיום בית. היא כותבת באופן מקצועי כבר עשרים שנה והיא אוהבת צילום סגנון חיים, שמירה על זיכרון, גינון, קריאה וללכת לים עם בעלה וילדיה.