הסרט התיעודי החדש של אלביס פרסלי המלך מספר את סיפורה של אגדה מוזיקלית

בדרכים רבות, המלך הוא סרט על אלביס פרסלי. לאורך הסרט התיעודי המהורהר, המרגש, מתוך הבמאי יוג'ין ג'ראצקי (22 ביוני)הבית בו אני גר, רייגן) סיפורו של הבחור שנולד במיסיסיפי הפך לסופרסטאר עולמי מסופר על ידי מערך מדהים של מעריצים כולל אלק בולדווין, ג'יימס קרוויל ואמילו האריס. כל אחד מחליק אל החלק האחורי של הרולס-רויס פנטום החמישי של פרסלי משנת 1963 ומדבר על חייו, עבודתו והשפעתו. במקביל, ג'רצקי מספר את סיפורה של ארצות הברית ואת קווי הדמיון שלה לפרסלי את עצמו, ממקורות מחורבנים להבלטה עולמית - ופלפל בכמה כאבי גדילה בלתי אפשריים גם כן.

כאן ג'רצקי מספר ל- T&C על איך הוא רכש את אחת מכוניות המכוניות המפורסמות ביותר של המוסיקה, מה הוא למד מהפקת הסרט הזה, ועל מה שאלביס פרסלי לימד אותו על עתיד ארצנו.

כיצד נוצר הרעיון להשתמש באלוויס פרסלי כחלון לחוויה האמריקאית - כולל דברים שקורים ארבעה עשורים לאחר מותו?

לעתים קרובות מאוד, הסרט שבסופו של דבר יוצא מהסרט הקודם שיצרת. במהלך הקריירה שלי הפכתי את החלום האמריקני למוקד שלי, ובאופן ספציפי הרגשתי שיש כזה הזדמנות באמצעות סוג מסוים של ביצוע סרטים לעמוד מול החלום האמריקאי כנגד זה מאיים על זה. הסיפור האמריקני הוא סיפור ארוך של החלום וכל מה שנערם נגדו, ואני מניח שזה חלון לאותה התנגשות שקורה למצב האנושי עצמו. אמריקה הייתה הניסוי הזה בקצותיו. יש משהו כל כך חיוני במערכת היחסים של אלביס פרסלי לחלום האמריקאי, ופעם אחת אתה תתחיל לחשוב על אמריקה דרך העדשה של אלביס, לבחור עם פטיש, הכל נראה כמו מסמר. לפתע הכל מדבר כרכים באלגוריה ובמטאפורה על האופן בו עלייתו ונפילתו - הוד מלכותו, מורכבותו, אתגריו - הם שלנו ושל האומה שלנו.

האם תמיד תכננת לגרום לסרט להופיע במהלך טיול חוצה ארצות?

הייתי בדרך לקידום סרט קודם והראתי אותו בפני קהלים ברחבי הארץ, ומדי פעם אני הייתי מדבר על אמריקה בצורה מעין מטפורית, מקושרת לאלוויס פרסלי, וראיתי שזה קשור אנשים. יום אחד נישאתי נאום כזה בעיירה טחנה בפנסילבניה וגבר מבוגר עלה והוא אמר, "זה הסרט הבא שלך? הרעיון הזה ממש הכה אותי קשה. "ואז תוך זמן קצר נולד הרעיון של הסרט. זה היה הרבה לפני שהרעיון של טיול דרכים, שהגיע אחר כך.

באיזו שלב המכונית נכנסה? איך אתה אפילו משיג את הרולס רויס ​​של אלביס?

ובכן, עשינו סרט על אלביס וזה היה סרט פיוטי וסרט מהורהר, אבל כולם פתאום אפשר היה לשים מנוע אמיתי מתחת למכסה המנוע של אותו סרט כשמכונית זו הפכה זמין. הסרט קנה את המכונית בתקווה שתמכור את המכונית בסופו של דבר, והחדשות הטובות הן שהמכונית מצאה בית הריון נפלא בסוף כל זה. לא ידענו שזה יקרה באותה תקופה, אז לקחנו סיכון ממשי והיה לנו שהסרט יקנה את המכונית כחלק מהתקציב שלו, ואז פתאום היה לנו הרכב יוצא הדופן הזה על הידיים. זו לא הייתה סתם מכונית. וזה לא היה המכונית הרגילה שאתה מקשר עם אלביס. דייויד סימון, יוצר הכבל, שאל "למה אתה לא לוקח אחד מהקדילקים שלו?" וזו שאלה טבעית מכיוון שאלו המכוניות שאנו מזהים כ להיות מה שהיה שייך לאלביס וזה מתאים לעידן וזה מחזיר אותנו לנוסטלגיה לתקופה טובה יותר, למשהו נוסף ורוד. אבל איזה זמן טוב יותר היה זה?

אם הייתי נוהג קדילאק ברחבי הארץ, הייתי יכול לעשות ביופסיה נחמדה של אלביס, אבל זה לא היה שברו קרקע חדשה וזה לא היה גורם לך לחשוב פעמיים איך הגענו איפה אנחנו נמצאים היום אמריקה. ואילו הרולס רויס ​​היא מכונית שמתאימה למלך, ולא סתם לכל מלך, אלא מלך אבוד, נפוח, שבור לב עצמי. אני חושב שזה מסמל הרבה ממה שהשתבש אצל אלביס בשליטת חייו בכוח ובכסף. ואני חושב שהחיים האמריקניים נשלטו על ידי כוח וכסף, לכן להניע את מכונת הכוח והכסף הזו ברחבי הארץ מאשר האפשרויות האחרות האידיאליסטיות שהיו לנו... נראה היה שזה יהווה את התהודה העמוקה ביותר למקום שאליו הגענו ולאן הגענו למעלה.

הזכרת את דיוויד סימון, ואחד הדברים המעניינים כצופה בסרט הוא לראות את הדמויות השונות שיש להם מחשבות גדולות באמת על אלביס בצורה שאולי לא תצפו. איך עשית את הליהוק שלך?

לכל מקום שהלכנו היינו מתגלגלים לעיר בלי רולודקס וללא סדר יום ובלי תוכנית, והיה בזה משהו תמים ופתוח. אני חושב שאם היה לנו יותר תוכנית או תסריט, הסרט היה מסתכן בכך שהוא יהיה מדי מדי. ולא רציתי שום דבר טרום, רציתי סיכון ביתי, וויסקי, כל דבר שיכול היה לקרות בסרט הזה. רציתי לדעת שהמכונית עשויה להתקלקל, מה שהיא עשתה פעמים רבות.

זוהי צלילה עמוקה למשמעותה של אמריקה, כמו גם היותה מבט ביוגרפי על היבטים בחייו של אלביס, כך שידעתי שישנם אנשי מפתח מסוימים בעולמו שאתה לא יכול בלעדיהם. אי אפשר היה לעשות סרט על אלביס בלי החבר הכי טוב שלו ג'רי שילינג או ג'ורג 'קליין או סקוטי מור שהיו בלהקה שלו. אי אפשר היה לעשות סרט על אלביס, להפך, בלי לדבר עם צ'אק די, שמייצג במובנים רבים את הביקורת המודרנית של אלביס. לכל מקום שהלכנו היינו מוצאים אנשי מפתח שהביאו איכות מסוימת של המקום ולכן האיכות שהזמן של אלביס במקום ההוא מביא לסיפור הנביעה שלו.

מה יצא לך מזה שלא ציפית לו?

אם היית שואל אותי כי לפני שנה, זה היה שונה ממה שהייתי עונה לו היום. אם תשאלו אותי את זה היום, הדבר הכי מפתיע שלקחתי מהסרט היה האופטימיות. אם אתה לוקח את המטאפורה בסרט למסקנה ההגיונית שלה, נראה היה שאלביס מת על האסלה. שהימים של אמריקה הגיעו לסיום, הדמוקרטיה שלה. כעת נכנסנו לפרק חדש ומוזר כמעין אוליגרכיה מעוותת, מצופה זהב. לא חשבתי שאולי ארגיש, בין הזמן לעכשיו, את האופטימיות המחודשת שהרגשתי.

עקוב אחר בית יפה ב אינסטגרם.